פרפקציוניזם והרצון למושלמות הם נחלת רבים מאיתנו, בעיקר בעידן המסכים בו אנו חיים. אידאל היופי והרזון מלווים אותנו בחיי השגרה. שחקנים/ות ודוגמנים/ות מצודדים מביטים בנו במסך הטלוויזיה, הקולנוע, אינסטגרם, פייסבוק ובשלטי החוצות. אי אפשר להתעלם מתופעה זו בבגרות שמתחילה לחדור בשלבים מוקדמים יותר ויותר, כבר בילדות.לכן סרט שדן בדימוי גוף שלילי ומותאם לילדים הוא רעיון חינוכי מצוין. בובות כעורות וצבעוניות, מוזיקה טובה ומסר חשוב על התמודדות עם פגמים וליקויים עצמיים – לכאורה נשמע סרט עם הרבה פוטנציאל. אבל אי אפשר שלא להשוות אותו לאבטיפוס הרוחני שלו - "צעצוע של סיפור" (שגם מתעסק בעולם הצעצועים) שסרטו הרביעי הגיע לאקרנים לפני כחודש. "אגלי דולס" לא מגיע לרמה שלו – לא מבחינת רמת האנימציה ולא מבחינת התוכן העלילתי.
פרסומת
עלילת הסרט מתרחשת בעולם "אגלי דולס", בו מתגוררות הבובות הפגומות שנזרקו מפס הייצור, בראשות הארנב הירוק "אוקס" (ששמו הגיע מהאיקס שיש לו במקום עין). גיבורת הסרט, מוקסי (שירלי לילו) בובה ורודה בעלת שלוש שיניים בלבד חולמת להגיע לידי ילד או ילדה ולנחם אותם. יום בהיר אחד היא מצליחה למצוא את הפתח הסודי שיוביל אותה להגשמת חלומה, או כך לפחות היא חשבה.למסע לעבר הלא נודע היא לוקחת עמה מספר חברים פגומים כמוה. נקודת סיום המסע היא לעולם הבובות המושלמות, מקום שלא חשבה שקיים. ראש העיר הכריזמטי והנאה, לו (ערן מור), מנסה לנטרל את האופטימיות של החבורה. הוא מעמיד בפניהם מבחנים ואתגרים כדי שבסופם יבינו שמושלם הוא האידאל שיש לשפוט לפיו.
"אגלי דולס" הוא סרט בעל מסר חינוכי על דימוי גוף שלילי וקבלתו. עם שירים חמודים וצבעוניים ובובות מכוערות אך חינניות הוא מדיף מתיקות מכל עבר. לטעמי מתיקות רבה מדי. הבמאי קלי אסבורי ("דרדסים: הכפר האבוד"), שכבר ביים בעבר סרטי אנימציה מוצלחים, משך את התסריט החביב לכיוון מחזמר. הדמויות לא מספיק פותחו וניתן היה להכניס להן עוד עומק ולכן השירה היא פשרה עלילתית. אפשר להגיד שהסרט הוא סוג של מחזמר קולנועי שמזכיר מאוד את הסרט "טרולים" אותו דיבב וגם שר ג'סטין טימברלייק.אין ספק שהשירים הם החלק הדומיננטי בסרט. בחו"ל דיבבו את הדמויות הזמרים קלי קלרקסון, פיטבול ובלייק שלטון, ובארץ ליהקו את שירלי לילו והדר שחף מעיין – שחקניות בעלות יכולות ווקאליות מרשימות. לעומת זאת, סטפן (שקיבל את מירב הפרסום להשתתפותו בסרט) דיבב את דמות אגלי דוג (בגרסה המקורית דובב על ידי פיטבול) הוא זמר ולא שחקן. הוא אמנם הפגין את יכולתו הווקאלית המגניבה בקטעי השירה, אך מבחינת הדיבוב הוא לא היה מספיק משכנע. יש לו עוד מה ללמוד ולהשתפר. וגם מבחינת האנימציה הממוחשבת – יש ל-STX ENTERTAINMENT עוד מה ללמוד מאולפני פיקסאר ודיסני.
סרט חמוד. הילדות שלי בגילאי 10 ו11 אהבו. המסר החשוב, שלא חייבים להיות מושלמים ואף אחד לא באמת מושלם- מועבר לצורה ברורה ונגישה לילדים. האנימציה טובה, מוזיקה מתאימה לאוירה, הדיבוב לעברית מעולה, השירים נחמדים ובכמות סבירה. הכי אהבנו את הקטע האחרון של הסרט, שהילדה מקבלת את הבובה המכוערת לכאורה, בוחנת אותה ארוכות ואז מחייכת ומחבקת אותה. לדעתי אחלה סרט לילדים.
