כמו כל הוליווד בימינו, פיקסאר ניצבת בצומת דרכים. בדיוק כמו בעלת הבית שלה, אולפני דיסני שספגה מפלה קשה עם "שלגיה", כך נראה ש"אליאו" מתקשה בקופות למרות הביקורות המפרגנות בארה"ב. בקיץ שעבר פיקסאר סיימה עם הכנסות של מעל מיליארד וחצי דולר עבור "הקול בראש 2" והנה שנה אחרי, הפתיחה החלשה ביותר בתולדותיה של פיקסאר - אחרי שבועיים בבתי הקולנוע ברחבי העולם עם הכנסות צנועות של 72 מיליון דולר (מול תקציב של כמעט 300 מיליון) בעבור "אליאו". האם הכישלון היחסי מוצדק?מאז התפרסמו התוצאות המאכזבות, החל קרב גרסאות ברשתות החברתיות. חלק מאשימים את הקהל, שלא מתייצב לסרטי ילדים מקוריים ומעדיף סרטי המשך וחידושים. אחרים מאשימים את פיקסאר, ש"העזיבה" את הבמאי המקורי אדריאן מולינה ("קוקו") – ש"אליאו" היה אמור להיות סוג של סיפור סמי-אוטוביוגרפי על קשיי היציאה מהארון. אחרים טוענים שהקרנות המבחן הוכיחו כי הקהל לא היה מרוצה ולכן הסרט התעכב ונערכו שינויים מאסיביים. בין כה וכה, לפיקסאר אין הרבה מה לדאוג לגבי מורשתה גם כיום. בנוסף, חופשת הקיץ רק החלה והסרט יציג במשך שבועות ארוכים ויכניס לקופה של דיסני/פיקסאר מספיק מזומנים.
פרסומת
"אליאו" מביא את סיפורו של אליאו סוליס (יונאס קיבריב), בן 11 עם דמיון פורה, יתום טרי מאב ואם שמתגורר עם דודתו, אשת הצבא הנוקשה אולגה (זואי סלדנה, "אמיליה פרז"). אליאו מעביר את רוב זמנו בחלומות בהקיץ על חיים בכוכבים אחרים. כשסימן לקשר עם חוצנים מתגלה ונדחה על ידי הצבא האמריקאי, הוא מנצל את ההזדמנות וקורא לחייזרים "להציל אותו". הלא ייאמן קורה ותחנוניו של אליאו נשמעים, כשהוא משוגר בין רגע ל"קומוניוורס", ארגון בין-פלנטרי עם נציגים מגלקסיות רבות ומרוחקות, שבטוחים שהילד הוא "מנהיג כדור הארץ". כעת על אליאו "לשחק את המשחק", להציל את העולם החדש שאליו הגיע ולגלות את עצמו באמת.על פניו, "אליאו" לא מציע דברים חדשים באמת במונחי פיקסאר וכנראה גם לא לילדים ומשפחות שראו סרט אחד או שניים בחייהם, כשהוא מתבסס בבירור על סרטי חייזרים קלאסיים דוגמת "מפגשים מהסוג השלישי" או "אי.טי.". "אליאו" מציע עולם ויזואלי עשיר אך מוכר, שזורח בעיקר ברגעי החברות המקסימים של אליאו וגלורדון (חייזר בדמות זחל שאביו רוצה להפוך אותו ללוחם אבל הוא ממש לא נלהב מזה). אף אחת מהדמויות אינה מורכבת מספיק, בדיוק כמו העלילה, הכל מוכר וצפוי. הפעם הקודמת שבה פיקסאר נדדה לחלל והצליחה בגדול הייתה עם "וול-אי". "אליאו" לא בכיוון.
למרות התוצאה היחסית גנרית מצד האולפן המעוטר – הסרט הזה מספק הבנה עמוקה של רגשות, פחדים ודחפים אנושיים מרוב סרטי הילדים שמגיעים לבתי הקולנוע בימינו. כצפוי, "אליאו" עובד במלוא הנוסחה של פיקסאר כשמדובר בקטעים סוחטי דמעות, בייחוד כשקל להזדהות עם תחושת הבדידות והניכור שמלווה את הסרט. דומי שי ("באו", "אדומה אש") ומדליין שראפיאן, שהחליפו את מולינה בתפקיד הבימוי, יודעות לשמר את האלמנט הרגשי ועוד יותר יודעות לדבר לילדים בגילאי העשרה המוקדמים, שהופכים מנוכרים יותר ויותר.האם "אליאו" יכנס לספר דברי הימים של פיקסאר, כמו מרבית הסרטים של האולפן? כנראה שלא. בדיוק כמו "אלמנטלי" ו"קדימה" – אם למנות כמה סרטים פחות מוצלחים של החברה מהשנים האחרונות - הוא ייוותר ברשימת המוצרים הנשכחים. עדיין, בין סרטי המשך ל"צעצוע של סיפור", "הקול בראש" ואחרים, אי אפשר לכתוב שצוות פיקסאר איבד את "מגע הקסם" שלו. גם ברגעי השפל, פיקסאר מבינה מהו בידור חכם לילדים. רק על כך ראוי להצדיע לה.