אחרי סרט ראשון מוצלח למדי והצלחה קופתית מלאת פוטנציאל למכירת מרצ'נדייז, היה זה בלתי נמנע שסרט המשך ל"זוטרופוליס" (2016) יגיע בשלב כזה או אחר. כמעט עשור אחרי הזמן הגיע וכצפוי "זוטרופוליס 2" יוצא לבתי הקולנוע והוא מספק את כל מה שהיה מצופה ממנו, חוץ מסיפור מעניין. העולם הבדיוני הורחב וקונספירציית פשע שתסכן את גורל העיר קיימת, רק שבלי מסע רגשי של הדמויות אין סיבה שיהיה לקהל אכפת מכל זה. במקום להצטרף לרשימה מכובדת וארוכה של סרטי המשך שהרחיבו על העולם שנבנה עבורם ולקחו את הגיבורים שלהם להתמודדות עם קונפליקט גדול ומורכב יותר וכך התעלו על קודמיהם, "זוטרופוליס 2" מוצא את עצמו מצטרף לרשימה ארוכה לא פחות של המשכים שמרגישים כמו העברת זמן עד לסרט השלישי. וכן, יש אחד בדרך."זוטרופוליס" הוא על עולם שבו בעלי החיים עברו התפתחות תבונתית וחיים יחדיו בעיר דמויית ניו-יורק שאנחנו מכירים, רק שבניגוד אלינו ההבדלים ביניהם מבוססים על סוג החיה, במה שמהווה מקור פורה לאמירה אידיאולוגית על סטריאוטיפיים ודעות קדומות. בסרט הראשון, השוטרת הופס (ג'ניפר גודווין, "עד עצם היום הזה") הצילה את העיר מלהפוך את כל החיות לפראיות שוב, וגרמה לשועל הערמומי ניק ווילד (ג'ייסון בייטמן, "אוזרק") לעבור לצד הנכון של החוק ולעזור לה לפתור את החקירה. הפעם, השניים צריכים להבין איך להצליח לעבוד יחד כשותפים משטרתיים ולהציל את העיר. העלילה הזו די משחזרת את עצמה מהסרט הראשון: במקום לחבר בין המניעים החברתיים של הצלת העיר להצלת הקריירה האישית של הופס מהסרט הקודם, הפעם זו הצלת הקריירה המשותפת של הופס וניק. במקום המתח בין יונקים לטורפים, זה המתח בין יונקים לזוחלים ובמקום נבל עם מניע אידיאולוגי, הנבל הפעם עם מניע כלכלי.
פרסומת
בסרט הראשון, הופס הייתה דמות שקשה לא לאהוב: היא אידיאולוגית, אמיצה, אסרטיבית, שכל מטרתה היא להיות שוטרת שתוכל לעזור לאנשים, ועל הדרך להוכיח לעצמה ולכולם שכל אחד יכול להיות כל מה שהוא רוצה באמצעות עבודה קשה. בסרט השני, מתקבלת תחושה שהכותבים החליטו שבשביל הצורך לייצר בעיות בינה לבין שותפה החדש ניק, הם ייקחו את כל התכונות הטובות שלה ויהפכו אותן למעצבנות. הופס לא מפסיקה להיות נוראית לניק. מערכת היחסים שלהם עומדת למבחן, אבל בלי באמת תהליך אמיתי שיראה איך השוני ביניהם משלים אחד את השנייה. וכך, חוץ מלסרס את ניק ולהשניא את הופס על הצופים, התהליכים הרגשיים של הדמויות לא קיימים."זוטרופוליס 2" כן מצליח להרחיב ולבנות עולם עשיר ומלא ביצירתיות, ולמצות את הקומדיה בבסיסו. יש בסרט בלי סוף הומאז'ים לקלאסיקות קולנועיות עם טוויסט בעלי חיים שיצחיקו את המבוגרים, וכנראה שיעברו לגמרי ליד הילדים (בתקווה שהילדים לא ראו עדיין את "הניצוץ" (1980) ו"שתיקת הכבשים" (1991). הוא זורק בדיחות בקצב של 3 בדקה, אפילו העצלן יצוץ ויספק הופעת אורח מצחיקה במיוחד. בשלב מסוים סגנון ההומור התזזיתי ושופע המחוות לסדרות ודמויות של דיסני ממצה את עצמו. כמו כן גם נמאס לשמוע משחקי מילים הקשורים לבעלי חיים, זה משעשע בהתחלה אבל לאורך כל 90 הדקות זה כבר מוגזם.
בדומה לסרט הראשון, הקו האידיאולוגי והעברת המסרים על קבלת השונה נמצאים, והפעם עם תוספת המעמיקה אותם. מבלי להיכנס לפרטי העלילה המדויקים מטעמי ספוילרים, המתח עם עולם הזוחלים ומטרותיהם מהווים אלגוריה היוצאת כנגד טיהור אתני, קולוניאליזם וגזענות. מפת המסרים של דיסני אינה דבר חדש, ואין ספק שהם בדרכם מנסים לכפר על טעויות העבר בייצוגים של דמויות נשיות, קהילות אתניות לא-לבנות וכו'. חבל שכל זה לא מצליח לחפות על בעיות תסריטאיות מהותיות כמו דמויות שמקבלות החלטות לא הגיוניות.זו לא הפעם הראשונה שנדמה שדיסני רודפים סביב הזנב של עצמם בשביל לייצר המשכון מוצלח ונכשלים בדיוק באותם המקומות. השוואה מתבקשת היא ל-"ראלף שובר את האינטרנט" (2018), גם סרט המשך לסרט ראשון מוצלח, שמרחיב את העולם הבדיוני ומפוצץ את הסרט ברפרנסים על חשבון עלילה קוהרנטית ומניעים רגשיים. הגיע הזמן שאולפני דיסני והיוצרים שלהם יחזרו לפעול גם מתוך תשוקה אמנותית ולא רק מחשיבה כלכלית והעמסת מסרים לצופה.
לדעתי הסרט הראשון היה קצת יותר טוב, אבל עדיין הסרט השני גם ממש טוב יש אקשן מההתחלה ועד הסוף הסרט לא משעמם לרגע ובסרט הזה השקיעו מכל הלב ובחרו שחקנים מצויינים באנגלית ועם הרבה ניסיון ממש (לא כמו מואנה 2 שהיה יותר משעמם והיו הרבה מדבבים בלי ניסיון בשפה האנגלית) וכרגיל הדינמיקה בין ניק לג''ודי מרגשת מאוד! וגם השיר של שאקירה מעולה ומה שעוד הכי אהבתי שכן הייתה טכנולוגיה אבל לא עשו אג''נדה טכנולוגית כמו בשאר הסרטים העכשוויים של דיסני ויש גם מלא בדיחות טובות. הסרט מהמם ומצויין רוצו לראות!
קרא.י עודאנימציה • מציג מעל ל 8 חודשיםנצפה בקולנוע