הדמויות החמודות של אילומיניישן הפקות, הלא הן המיניונים, הגיחו למסכי הקולנוע לפני כ-16 שנים. למרות הקונספט המוזר של יצורים צהובים בעלי עודף אנרגיה מובהק, אהבה בלתי נדלית לבננות ודיבור קולח בג'יבריש, הם נחלו הצלחה ענקית. שבעה סרטי קולנוע, סרטים קצרים, סדרות סטרימינג והמון פריטי מרצ'נדייז והמוני מעריצים – צעירים ומבוגרים כאחד.למרות הזמן הרב שחלף מאז יציאת ''גנוב על הירח'' לאקרנים, המיניונים עדיין נמצאים כאן איתנו, ונדמה שהם מתכוונים להישאר. ה''מיניונים ומפלצות'' הסרט השביעי בכיכובם של היצורים הצהובים עוקב אחרי ג'יימס והנרי, שני מיניונים יצירתיים במיוחד שמטרת חייהם היחידה היא לספר סיפורים דרך אומנות. חייהם של השניים משתנים כאשר במהלך החיפוש המתמיד של החבורה הצהובה אחר מנהיג רשע אותו יוכלו לשרת, הם מגיעים להוליווד שנמצאת בראשית דרכה, ומגלים את תעשיית הקולנוע המתהווה. חלומם לביים סרט מפלצות מסתבך כאשר הם מזמנים מפלצת מיקום אחר.
פרסומת
ההצלחה של סדרות הסרטים הללו אינה מובנת מאליה. הקונספט הכללי הוא, כאמור, מוזר, ולו סרטי ''המיניונים'' ו''גנוב על הירח'' היו מתבססים אך ורק על הומור סלפסטיק, כנראה שהם היו נכשלים. ההברקה האמיתית בכל הסאגה הזו היא השילוב בין ההומור הרדוד, להומור מתוחכם יותר שמבצבץ בין הבדיחות הפשוטות עד גיחוך, וסיפורים עם המון רגש ולב.''מיניונים ומפלצות'' הוא דוגמה נהדרת לכך. אחוז נכבד מהסרט מתרכז בהומור סלפסטיק לכאורה לא מתוחכם במיוחד, אבל הפעם לשימוש בסוג ההומור הזה יש רקע והצדקה: תעשיית הסרטים האילמים עשתה שימוש רב בהומור מסוג זה. והכן הסרט מתייחס לראשית ימי תעשיית הראינוע מהסרט הראשון אי פעם "רכבת נכנסת לתחנה" (1895) או הקומדיה הראשונה "המתיז הותז" (1896) שניהם של האחים לומייר. סרט המדע בדיוני הראשון "המסע אל הירח" (1902) של ז'ורז' מלייס. וקומדיות קלאסיות של צ'ארלי צ'פלין כמו "זמנים מודרנים" ו"הדיקטטור הגדול" או באסטר קיטון בסרט "סטימבואט ביל ג'וניור", )1928(, והרולד לויד בקומדיה Safety Last (1928). וגם להוליווד המדברת דוגמת "האזרח קיין" של אורסון וולס. ברור לחלוטין שהסרט נעשה מתוך אהבה אמיתית לעולם הקולנוע.
ההומאז' החביב הזה לעולם הקולנוע עובד טוב, אבל לא בצורה מושלמת. הרפרנסים משעשעים ורותמים את הצופים שמכירים ואוהבים קולנוע למסך, אבל חלקם שזורים בסרט בצורה מגושמת וצפויה מדי. בעיה נוספת שצצה ולא נלקחה בחשבון עד הסוף, היא העובדה שמדובר בסופו של דבר בסרט ילדים. רוב הצופים הצעירים, ואם נהיה כנים – גם המבוגרים, לא יכירו בהכרח את כל הרפרנסים שמוצגים בסרט, במיוחד לאור העובדה שמרבית הצופים לא מתעניינים בהיסטוריה של הקולנוע. זה לא פוגע לגמרי ביכולת להנות מהצפייה ב''מיניונים ומפלצות'', אבל כדאי לקחת בחשבון שיכול להיות שתפספסו בדיחה או שתיים.לאחר ההתפצלות של שבט המיניונים עם הגעתם להוליווד, עלילת הסרט מתפצלת גם היא למספר כיוונים שונים לגמרי – שלא משתלבים יחד בצורה הכי אורגנית. כל אחד מהם מקסים, אבל משהו בחיבור שלהם יחד פשוט לא עובד עד הסוף. גם בחלקים הפחות מוצלחים של הסרט יש נקודת אור אחת גדולה: הליהוק של כריסטוף וולץ (''ממזרים חסרי כבוד'', ''ג'אנגו חסר מעצורים'') לתפקיד הבמאי מקס, שמסייע להנרי וג'יימס במסעם ליצירת סרט. וולץ הוא שחקן מוכשר עד כדי כך שגם הדיבוב שלו בסרט ילדים הוא מדויק ומצחיק. אין ספק שלא היה אדם מתאים יותר לדיבוב דמות הבמאי הגרמני שמחפש את דרכו בהוליווד.ברור מאליו שאין שום ציפייה ליצירת מופת קולנועית כשמדובר במיניונים. זה צריך להיות סרט קליל ומצחיק שמעביר את הזמן כשלא מתחשק לראות משהו רציני יותר. ועדיין, ''מיניונים ומפלצות'' הוא סרט חכם, רגיש ומגניב שלגמרי מצדיק יציאה לקולנוע – במיוחד אם אתם אוהבים קולנוע הוליוודי קלאסי. מתחת לשכבת ההומור הילדותי מסתתרים רעיונות ומסרים מרגשים וחשובים, והסרט מספק כמות יפה של כיף כמכלול.