אמאל'ה ביקורת סרט

מה לדעתכם החוט המקשר בין חסידי קונספירציות, פוליטיקה ישראלית והסרט "אמאל'ה"? התשובה- אין צורך בחיפוש ההיגיון, לא תמצאו אותו. אם כי העלילה, הטריילר האפקטיבי והשתתפותה של שחקנית גדולה כמו שרה פולסון מבטיחים מותחן חכם ואפקטיבי, התוצאה רחוקה מכך. מתוך הערכה לבמאי ההודי אניש צ׳אגנטי (שאחראי על "חיפוש", מהמותחנים הטובים ביותר של 2018), ניסיתי עם סיום הצפייה לחשוב על הסרט שוב, לקשר בין הנקודות ולחשוב האם יש כאן במאי שהצופה יכול לסמוך עליו. אבל הניסיון לנתח את הסרט רק חיזק את היות התסריט רשלני, לא בונה מתח כראוי למותחן ולא אמין. מזה שנים שדיאן מגדלת לבדה את קלואי, בתה הסובלת ממחלות כמו אסטמה ושיתוק רגליים מלידה. כל העיירה מודעת למחלותיה של הבת ולדאגה העקבית של דיאן, אך קלואי בקושי יוצאת מהבית ואת לימודיה עושה בסלון ביתה. בסך הכול, שגרת יומה היא משעממת להפליא והיא מחכה לתשובה מאוניברסיטה כדי לצאת מהבית. באותו זמן, היא מגלה התנהגות יוצאת דופן אצל אמה כאשר זו מבקשת להחליף את התרופות למחלה שלה. קלואי יוצאת במהירות למסע לגילוי סודותיה של אמה ומגלה על עצמה פרטים מצמררים שיערערו את שגרת חייה. אם כי הפרמיס אכן נשמע מותח תחילה, העלילה לא מחכה לבנות את המתח וישר קופצת לטוויסטים צפויים שנלקחו בהעתקה מסיפור אמיתי מוכר. הכישרון שבלט מאוד בסרטו הקודם של צ׳אגנטי (אותו "חיפוש") הוא היכולת לבנות מתח בסובלנות הן דרך החלטות פזיזות של הדמויות הראשיות אך גם הן לפי תגובות מדודות וסצנות שלוקחות את הזמן.בסרט הזה, הכול קורה בצורה מהירה ורשלנית. את התשובות הצפויות לחידה של קלואי מגלה הגיבורה לקראת אמצע הסרט בקלות בלתי נסבלת ומגוחכת מבחינה תסריטאית. מכאן, מנסה הבמאי למתוח את הסרט במרדף חסר סכנות ובדיאלוגים מלודרמטיים שלקוחים מתסריט זול. הסרט נגמר כל כך מהר שהקהל לא מצליח לחוות חוויה שלמה יחד עם הדמות הראשית ועלילת הסרט נשכחת ברגע שהקרדיטים עולים. אם יש משהו שאי אפשר להתעלם ממנו בסרט, זהו הליהוק המוצלח. מאוד מבדר לראות את שרה פולסון יוצאת מעט מטייפ-קאסט הדיווה הנחמדה המוכר שלה, אך היא עדיין כריזמטית כמו תמיד. יש לה הרבה מה ללמד את השחקנית הצעירה קיירה אלן, שמשחקת את קלואי, שכן יודעת איך להקרין כריזמה אבל גם מקצינה את המשחק יתר על המידה.