אמילי והיגואר האחרון ביקורת סרט

Autumn and the Black Jaguar Movie Review

מיכל ליבר רונן על "אמילי והיגואר האחרון":
"סרט משפחתי שמכיל בחובו ערכים חינוכיים ומודעות סביבתית"

שתף/י

משחק לומי פולק, איראם קמאצ׳ו, אמילי בט ריקארד, פול גרין במאי/ת גיל דה מסטר

ילדים

ביקורת סרט לאמילי והיגואר האחרון מאת מיכל ליבר רונן | כתבת קולנוע

ציון המבקר

"הרפתקה בג'ונגל"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9.3/10

מדד פופולריות

4.0/10

היכן תצפו?

בקולנוע

46.7% בבית

26.7% לא אצפה

26.7%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

הקשר המיוחד בין ילדים לחיות פרא תמיד מצליח להקסים ולהפחיד בו זמנית. עוד לפני המצאת הקולנוע, ספרו הקלאסי של רודיארד קיפלינג "ספר הג'ונגל" משנת 1894 (שלאחר מכן הפך לסרט אנימציה קלאסי של דיסני) תיאר את הקשר בין מוגלי לחיות היער. גם ב"טרזן" בגרסאותיו השונות רואים את הקשר בין טרזן לגורילות. לפני מספר שנים בא לידי ביטוי קשר חברות עז בין אריה לילדה בסרט המרגש "מיה והאריה הלבן", ולפני שלוש שנים יצא לראות עוד קשר חברות שנרקם בין זוג אחים לגור אריות בסרט "קינג". הסרט החדש, "אמילי והיגואר אחרון" מציג קשר כזה בין ילדה ליגואר, חיית פרא אכזרית.אמילי חיה עם אביה ואמה ביערות האמזונס היפים. הם חיים יחד עם בני השבט ונהנים מאוויר נקי ונופי הטבע. באחד הימים היא פוגשת בגור יגואר קטן והשניים נקשרים. אמילי מחליטה לקרוא לגור הופ והם חיים אחד לצד השנייה. אך החיים הפסטורליים נקטעים עם מות אמה של אמילי. כתוצאה מכך, מחליט האב לעזוב לניו יורק ולחיות שם עם אמילי והוריו. כעת אמילי היא נערה מתבגרת חכמה ודעתנית שמתגעגעת לחיים בטבע ובעיקר להופ. לאחר שהיא שומעת שסוחרים בבעלי חיים מסתובבים באזור ילדותה, היא מחליטה להגיע לשם ולסייע. האם תצליח נערה מתבגרת לגרום לשינוי ולהציל את החיות בג'ונגל? והאם היא והופ יתאחדו שוב יחד?

התסריטאי פרו דה מייסטרה כתב קו עלילתי שמזכיר מאוד את תסריט הסרט "מיה והאריה הלבן". הקשר העמוק בין אמילי והיגואר דומה בצורה מובהקת לקשר בין מיה והאריה הלבן – זו תמה שחוזרת על עצמה, אבל מאידך גם תורמת לחיבור העז של הצופים לדמות הראשית. גם בסרט זה מייסטרה מעלה לתודעה את הנושא הכאוב של סחר בבעלי חיים. הוא אמנם עושה זאת במעטפת של קשר חזק בין נערה לבעל חיים, אבל הנושא העיקרי אליו הוא חותר הוא כיצד יש להפגנות ולמחאות חברתיות השפעה על העתיד.התסריט היה יכול ליצור דמויות יותר מורכבות ולספק לנו יותר מידע על דמותה של אמילי, על אביה ועל אמה שמאוד רלוונטי לעלילה. על כס הבימוי גילס דה מייסטרה ("הזאב והאריה") שמביים בקצביות לאורך רוב הסרט. אך אין מספיק איזון בין החלק הראשון והשני. יחד עם זאת, האנקדוטות ההומוריסטיות שנשתלו במהלך הסרט מצליחות לגשר על הפערים ולמשוך את תשומת הלב של הצופים.

אין ספק שהחלק העיקרי בסרט הוא הדמויות הראשיות בו: אמילי ומורתה שמתפתחות לאורכו. אם דמותה של המורה אניה נראית לכם מוכרת, זה בגלל שהשחקנית אמילי בט ריקארדס שמגלמת אותה שיחקה את דמותה של פליסטי, אהובתו של אוליבר קווין בסדרה "החץ". בניגוד לדמות הגיבורה שהיא עטתה על עצמה בסדרה, היא לגמרי נכנסת לדמות המורה השלומפרית, החנונית והקטנונית. היא מוכיחה שהיא לא רק פרצוף יפה ויכולה גם לגלם דמויות מצחיקות. היא אחראית לרוב האנקדוטות המשעשעות בסרט.את אמילי מגלמת לומי פולאק הצעירה ("הנפילה") שנראית כה טבעית בסביבת הג'ונגלים. פולאק כובשת בקסמיה את הצופים ואני בטוחה שנשמע עליה עוד בהמשך. יש לציין את מונה מור ("לשבור את הקרח") וליה שקד ("וונקה") שעושות עבודת דיבוב טובה ומרגשת לדמויותיהן של אניה ואמילי.

מיכל ליבר רונן | כתבת קולנוע

עמוד הסרט שעות הקרנה בקולנוע תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י