אין ספק, מדובר בסרט של ברטולוצ'י מהשוט הראשון. העיצוב האומנותי, הצילום, העריכה כולם מזכירים את סרטיו הקודמים שזכו להצלחה מסחרית לא קטנה בישראל.
בדיוק כמו בסרטו "התקרבות", גם סרט זה מתרחש ברובו בדירה גדולה אחת. הפעם העלילה מתרחשת בפריז. השנה היא 1968, אלפי סטודנטים יוצאים לרחובות, ריח המהפיכה באוויר. מתיו סטודנט אמריקאי פוגש בתיאו ואחותו איזבל. השלושה מתאחדים תחת אהבתם האובססיבית לקולנוע. האחים מזמינים את מתיו לבלות איתם בדירת הוריהם שיצאו לחופשה. הצעירים מבלים את זמנם בשחזור סצנות מסרטים אהובים, חוקרים את גבולות תודעתם ומגלים את מיניותם המתפרצת.ברטלוצ'י ביסס את סרטו על ספרו של גילברט אדר THE HOLY INNOCENTS. הספר מבוסס בחלקו על חוויותיו של אדר על רקע המהומות בפריז בשנת 1968. זהו ספר שני של אדר שזוכה לאדפטציה קולנועית. הראשון היה "אהבה ומוות בלונג איילנד", סרט קטן ועצמאי שזכה לשבחי הביקורת ובצדק.
אם משווים את שתי היצירות הקולנועיות שנעשו לפי ספריו של אדר, "אהבה ומוות בלונג איילנד" הוא סרט צנוע המתבסס על תסריט טוב, משחק מושלם ואין בו כל יומרה ויזואלית או תוכנית מעבר למה שהצופים מקבלים במהלך הצפייה בו. לעומת זאת לסרט "החולמים" היה יכול להיות עיבוד מוצלח גם כן, אבל היומרנות הויזואלית מנסה לחפות על יומרנות עלילתית, פסיכולוגית ופילוסופית שאין לה כיסוי.
פרסומת
אולי יהיו אנשים שיצפו בסרט ויחשבו לעצמם שהסרט עוסק באהבה ללא גבולות. האהבה היחידה שיש בסרט ושבאמת עובדת היא אהבתו של הבמאי דרך הדמויות, כמובן, לעולם הקולנוע ולסרטים הקלאסיים משנות השלושים, הארבעים וכמובן ליוצרי הגל החדש. מעבר לזה לא בדיוק רואים את פריז הרומנטית והקלאסית אלא את פריז על בריגדות. האם ברטלוצ'י באמת אוהב את הסטודנטים המרדנים ? אפשר להטיל זאת בספק, הנאומים הפוליטיים המאואיסטים הרדודים של תיאו מעוררים גיחוך במבט לאחור, כאשר קהל הצופים באמת יודע מה קרה אז בסין.
לברטלוצ'י יש חיבה עמוקה ליצירת פרובוקציות בעזרת סצינות מין נועזות. "הטנגו האחרון בפריז" שהציג בזמנו מיניות בוטה הוא תזכורת למה שעומד להתרחש בסרט הזה. מערכת היחסים המעוותת של צמד האחים, תיאו ואיזבל לא ברורה, אין לה שום מניע פסיכולוגי אמיתי המספק נימוק אמיתי למתרחש בחדר המיטות שלהם, חוץ ממחלת נפש בלתי ברורה. אפילו מתיו, גיבור הסרט לא מבין את מערכת היחסים הזו, אז למה הבמאי חושב שהקהל יצליח להבין אותה ? התלות הלא ברורה ביניהם היא בעיקר פרובוקציה כדי לגרור את הקהל חובב השערוריות לבתי הקולנוע.ואכן, בסרט לא חסרות שלל סצינות מין מפורטות, כמו אוננות או סצינות מין כמעט מפורטות. בכלל אין הרבה בושות בסרט הנ"ל והגיבורים ערומים כמעט לכל אורכו. כמו בסרטו "התקרבות" גם כאן הערום מאד אסתטי ולא מפריע לבריות. כל בורגני חובב קולנוע יוכל לצפות בסרט וליהנות מצילום חושני ונעים לעין ולחשוב שהוא עובר חוויה קולנועית עמוקה.
בקשר לפילוסופיה בגרוש שגיבורי הסרט מלהגים בלי הפסקה, אנטוניוני כתב ואמר שקולנוע פילוסופי הוא קולנוע שממחיש פילוסופיה בצורתו הויזואלית ולא מקשקש אותה למוות. כותב שורות אלו נוטה להסכים עם האיטלקי ששמו מתחיל באלף.
האמריקאי שבחבורה, מייקל פיט, הספיק להרשים בתפקיד אורח בסדרה "דוסון קריק" ומאז הוא משתתף בפרויקטים קולנועים חריגים ויוצאי דופן כגון: "הדוויג והשארית העצבנית", "ילד רע", וכרוצח בסרט "נוסחה לרצח" עם סנדרה בולוק. פיט כיום הוא אחד משחקני האופי הצעירים האיכותיים ביותר בהוליווד ומעניין לראות האם הוא יגיע למעמד של כוכב או יתקע בתפקידי אופי ויסיים את הקריירה שלו בסדרות טלוויזיה. פיט הוא גם השחקן היחיד בסרט הזה שבאמת מצליח לעורר סימפתיה. לואי גארל ואווה גרין הצרפתיים לא התפרסמו רבות בארצם לפני הסרט. לגרין זו הופעה קולנועית ראשונה ואין ספק, ששפתיה הבשלות, שדיה המלאים וגופה החטוב ימשיכו לככב בסרטים נוספים רבים. לואי גארל, הנראה כמו יהודי צרפתי אינטלקטואל, עושה את תפקידו בסרט בהתלהבות יצרית ואין ספק גם הוא עלה על דרך המלך וגופו החטוב ימשיך לככב בשלל סרטים."החולמים" הוא סרט שכל אוהב קולנוע ישמח לראות בגלל המחוות הקולנועיות הרבות שהוא עושה במהלכו, מזמן לא נראה סרט שמתרפק בגעגועים נוסטלגיים כל כך עזים לקולנוע הקלאסי ולגל החדש כמו הסרט הזה. מצד שני העלילה הבעייתית, הדמויות הרדודות והארוטיקה המתאימה יותר לערוץ פלייבוי ופחות לסרט של ברטלוצ'י, כל אלה לא תורמים לעסק. מצד שלישי כל השלושה נראים טוב ערומים.
קצת קשה לבחור מאיפה להתחיל כי יש כמה זויות לניתוח הסרט הנפלא הזה. קודם כל מבחינת הסיפור: בסוף שנות ה -60 סטודנט אמריקאי צעיר בעל תפיסת עולם שמרנית במידה מסויימת מגיע לפריז ופוגש אח ואחות לא שגרתיים שהם בני גילו. האח ואחותו הם קודם כל מחוברים זה לזו באופן הדוק הן נפשית ,הן רעיונית ואפילו פיזית. שניהם די קינקיים , מרדניים ותומכים ברעיונות המהפכניים של "משמרות המהפכה" שפעלו בסין באותה תקופה ומגיעים גם לפריז. המעבר של הסטודנט האמריקאי לגור בביתם של האחים מתחיל דינמיקה מעניינת שכוללת מתח מיני, קונפלקטים על רקע היחסים ביניהם ורקע אידיאולוגי .חוץ מזה ,מבחינה אומנותית אהבתי את המוזיקה שמלווה את הסרט עם שירים ישנים ואהובים של שנות ה-50 וה -60 וקטעים קצרים מסרטים ישנים שמתחברים לעלילה ונותנים לה מימד נוסף. בכלל, נושא הקולנוע הוא מוטיב עיקרי בסרט.
הסוף קצת מאכזב וסתמי כי ציפיתי לפיניש חזק יותר.
סרט יפהפה. ויזואליות מדהימה, סיפור מאוד מעניין ואמיץ של במאי שהולך עם הכל עד הסוף. סיפור של טאבו שנפתח לפני הצופה בצורה עדינה, שמעבירה את הצופה באותו תהליך אותו עוברת אחת הדמויות.
פשוט מקסים ובכלל לא פשוט.
סרט שמבויים מעולה, מצולם מצויין ובנוסף משאיר רושם חזק לאו דוקא בשל העירום האמנותי אלא בגלל האמירות החברתיות שבו והדגשת הזיוף השקר והשטחי מול ערכים אמיתיים יותר. ממולץ בחום.
לא תכננתי לראות את הסרט, פשוט יצא ככה. לאורך כל הסרט נלווית תחושה של שכרון חושים מרתק ויפיפה. ההקבלה לסרטים מושלמת מבחינה ויזואלית ואינטלקטואלית. ממש חוויה סוחפת של סרט חזק. מרתק פשוטו כמשמעו, למרות הקטעים האירוטים.
החולמים (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות