מי שהספיק לקרוא ביקורות פרי עטי בעבר, יודע היטב שאני לא בדיוק מהמעריצים הנלהבים של הקומדיות הרומנטיות ההוליוודיות הקיטשיות, עוד יותר גרוע מכך אני לא סובל חידושים אמריקאים לסרטים זרים מוצלחים. מתוקף המקצוע מצאתי את עצמי נוסע בחוסר רצון להקרנה של הסרט "הנרקוד?" וכנגד כל הסיכויים: הפתעה, היה כיף ומרומם רוח.ג'ון קלארק הוא עורך דין אפרורי המתעסק בצוואות וירושות, הוא מנהל חיים שגרתיים ויבשים למדי עם אשתו האהובה ושני ילדיו המתבגרים. מדי ערב בדרך הביתה הוא מבחין באשה חושנית המביטה אל האופק מעבר לחלון הנמצא בסטודיו לריקודים סלוניים. ערב אחד הוא מחליט לרדת מהרכבת ולבדוק מי זו האישה המסתורית. להפתעתו הוא נרשם לשיעורי ריקוד ונחשף לעולם של תנועה, מוסיקה ותשוקה שהיו כל כך חסרים לו בחיי היום יום.
פרסומת
הסרט שרווי ברגעים מוסיקליים נפלאים, ריקודים והמון מצב רוח טוב עוסק למעשה בחייהם האפורים למדי של מרבית האנשים החיים בעולם המערבי, אנשים הקמים בבוקר, יוצאים לעבודה, חוזרים בערב הביתה, מתיישבים מול הטלוויזיה ונרדמים. חיים בזוגיות אבל כמעט לא באים במגע עם בת/בן הזוג, כי גם היא/הוא עובד/ת ובלילה פשוט אין לה/לו כוח לכלום. הסרט הוא על אנשים שמחפשים את עצמם, שרוצים להיות אמיתיים, רוצים לחיות. בדיוק כמו שמיכה שיטרית המלך כתב בשירו הנפלא: "מיליוני אנשים לבד ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה, שנתחמם, שלא נקפא, שלא נשתגע".שלושה שחקנים כל כך שונים זה מזה מופיעים בתפקידים הראשיים. ג'ניפר לופז מנסה לעשות שינוי תדמית ולהוכיח שהיא שחקנית איכותית והבמאי פיטר צ'לסום עושה בה שימוש חכם. הוא מנצל את החושניות ואת כשרון הריקוד שלה, ומצמצם את הטקסט שיוצא לה מהפה למינימום. לופז נראית מעולה בסרט ועושה את תפקידה הקטן בצורה טובה למדי. ריצ'ארד גיר ממשיך את הקו המוזיקלי שפצח איתו ב"שיקגו" ומפגין כאן כישרון הן כרקדן והן כשחקן קומי. הרגעים הדרמטיים שלו פחות מוצלחים ולא רק באשמתו אלא גם באשמת התסריט העילג. סוזן סרנדון השחקנית הטובה מבין השלושה נפלאה כהרגלה למרות שלפי דעתי, התפקיד הזה קטן עליה בכמה מידות.
כמובן שיש גם כמה שחקני משנה שגונבים את ההצגה. מרביתם פרצופים לא מוכרים אבל כאלה שכיף להכיר. נתחיל עם בובי קאנאוול שהופיע בסרט המקסים "אנשי התחנה" וגנב את ההצגה מ"וויל וגרייס" בתפקיד אורח מבריק כשוטר מבולבל, ממשיך להפגין גם בסרט זה כשרון קומי מופלא. ליסה אן וולטר כטיפוס הצבעוני ביותר בסרט מזכירה את בט מידלר בתקופה שהיתה כוכבת על. עומר בנסון מילר נפלא כאפרו-אמריקאי כבד גוף שחולם להיות רקדן טוב כדי שיוכל להתקרב אל רקדנית שאותה הוא מחבב. אנידה ג'ילט כוכבת סדרות טלוויזיה משנות השישים והשבעים שעושה כאן קאמבק. סטנלי טוצ'י שחקן דרמטי וקומי הוא המוכר שברשימה, בימים אלו אפשר לראותו מתבזה בסרט של שפילברג, "טרמינל".פיטר צ'לסום במאי בלתי נסבל בדרך כלל, מפתיע ומייצר מוצר הוליוודי יעיל המספק את הסחורה ומעבר לכך. שלא תבינו לא נכון, מי שמחפש תסריט חכם, חידושים, תגליות או מראה קצת חדשני, יכול לשכוח מזה. כן תמצאו מה שלא היה אף פעם בשום סרט שהוא ביים - המון אנרגיה. הסרט סוחף את הקהל לתוך עולמו ומספק בידור ראוי לחלוטין. הוא משכיח את צרות היום יום למשך 106 דקות והכול על רקע שלל סגנונות מוסיקליים מקפיצים."הנרקוד?" לא רק שואל שאלה הוא גם עונה עליה: "בטח שנרקוד". כשהסרט הסתיים חיוך טיפשי נמרח על שפתיי ופשוט רציתי לפצוח בריקוד לצלילי השיר הנודע מהסרט "המלך ואני" שעל שמו נקרא הסרט. בארה"ב יש מונח שנקרא Crowd Pleaser . הסרט הזה ממצה אותו עד הסוף.
'הנרקוד"-אין הרבה מה לומר מלבד סרט כיפי ללא יומרות גדולות. נחמד לניקוי ראש ,חביב נעים.לא סרט שנשאר ממנו משהו למחשבה מלבד כן, כאשר "בא" לנו משהו לעשות-אז לעשות בבחינת IT'S NOW OR NEVER
ומדוע לא עכשיו?!
אמש ראינו את הסרט המדובר בכיכובם של ריצ'רד גיר ["הוא רק משביח עם השנים"] וג'ניפר לופז [האישה והעכוז].
מאחר ולי יש ססאנ"ק [סכרת-סרטים-אמריקאים-נוטפי-קיטץ'] הכנתי את עצמי לניקור קל הכולל יקיצות קצרות אם וכאשר ג'ניפר תתערטל קלות.
הציפיות לא נכזבו. מדובר בסרט קיטצ'י למהדרין, מהסוג המכונה לעייפה- קומדיה רומנטית.
אבל בכל זאת, הנה כמה סיבות למה כן לראות את הסרט-
א. לנשים- ריצ'רד גיר, לגברים- האישה והעכוז [שהולך וגדל עד שנדמה שעוד יקבל חיים משלו בקרוב]
ב. המוסיקה- מלווה את הסרט לכל אורכו ומתאפיינת בקו לטיני מקפיץ + הפתעות.
ג. הסוויץ'- בניגוד לסרטים רומנטיים אחרים המתאפיינים בפגישה, חיזור, רומן, משבר וחיי עושר ואושר, כאן הדברים קצת שונים [ולא ארחיב כדי לא לקלקל].
ואם כבר אתם הולכים, אני בטוח שתהנו במיוחד מהשיר הזה..
The Book Of Love
PETER GABRIEL
הנרקוד? (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות