"היהודים באים": ביקורת פרקי הפתיחה של העונה השישית''

תפקידה של סאטירה הוא להציב מראה בפני הצופים ולהראות להם את מה שהם מעדיפים להדחיק. סאטירה גדולה מצטיינת בכך שבנוסף להומור יש בה גם אמת כואבת, אגרוף לבטן הקולקטיבית. "היהודים באים" בעונתה השישית, שמשודרת בזמן המלחמה הארוכה ביותר בתולדותינו, מוכיחה שוב את חיוניותה של סאטירה, בעיקר בזמנים בהם כל ביקורת מושתקת בשם "אחדות העם". הפרק הראשון עוסק כולו באירועים סביב הכרזת העצמאות. הוא מדגים בצורה מבריקה כיצד כל הקונפליקטים שנותרו לא פתורים עד היום מתמקדים ברגעים המכוננים האלה. דמותה של גולדה (יעל שרוני הנפלאה), הופכת כאן לנינג'ה של ממש ולצדה משה שרת (מוני מושונוב), שמביע ספקות לגבי ההכרזה על מדינה בידיעה שנותקף על ידי כל צבאות ערב. ברגע מרכזי בפרק, אומר דוד בן גוריון (עידו מוסרי) שהוא בטוח שננצח את הערבים - הבעיה שלנו היא עם היהודים, מילים רלוונטיות מאוד לימינו. שני הפרקים הבאים מספקים את התמהיל שמאפיין את "היהודים באים" לאורך העונות. סיפורי תנ"ך שמקבלים משמעות עכשווית ולצדם סיפורים מההיסטוריה הרחוקה והקרובה שלנו. כך למשל שמשון הגיבור שמופקר למות עם פלישתים ואף אחד לא בא לעזור לו, וסיפור הנקמה האכזרית בכל אנשי שכם על האונס של דינה, כולל האמירה שמוכרת לנו היום של "אין חפים מפשע". זוהי פרשנות אמיצה על הסיפור התנ"כי שבוודאי לא תשמח אנשים רבים. האירועים ההיסטוריים נעים בין חתימת הסכם השלום ההיסטורי עם מצרים וסוגיית עזה, ששני הצדדים רק רוצים להיפטר ממנה, שערוריית נתן אשל בלשכת ראש הממשלה, החיסול של אל-מבחוח בדובאי שהפך לפארסה ועוד. יש כאן גם קטעים פחות מוצלחים, כמו ישיבת התסריט של "אבא גנוב" או סיפורה של גיבורה עלומה בשם עדה מיימון, אבל רובם המוחלט הם מופת של כתיבה וביצוע. "היהודים באים" נעה כתמיד בין האגרוף בבטן לבין האמונה ש"יש לנו ארץ נהדרת". כך במונולוג של משה רבנו לעם קשה העורף אחרי מאורעות שמחת תורה. אבל היא לא מוותרת על אמירות רדיקליות, שהפכו אותה לשנואה על השלטון וגרמו לניסיונות להוריד אותה מהמסך. כך במערכון על הורדוס הגוסס וההכנות ללוויה שלו. הורדוס מסרב להבין למה כל העם שונא אותו כל כך ומחליט להמליך את בנו האכזרי אף יותר ממנו במקומו. זהו סיפור היסטורי, אבל ברור לחלוטין מה הנמשל כאן. בבית ראש הממשלה ספק אם יראו בעין יפה את ההשוואה הזאת. בימים אלו אנחנו שומעים הרבה על "התפכחות" של מחנה השמאל. אך בניגוד לתכניות סאטירה אחרות, שלעיתים מרגישות צורך להדגים את ה"ההתפכחות" הזאת, "היהודים באים" ממשיכה בקו האמיץ שלה. היא תוקפת את הנרטיב של "יחד ננצח" במערכון מבריק על הבערת האסמים בזמן חורבן בית המקדש השני. כמה טוב לראות שעדיין יש כאן יוצרים אמיצים שמעזים לומר את האמת שלהם מול אווירה ציבורית שבה כל פקפוק בנרטיב השולט מעורר התנגדות במקרה הטוב, ואלימות במקרה הרע. כאן 11 מוכיח שוב כמה נחוץ שידור ציבורי לא מצונזר ולא מתחנף. כל מי שמאמין שאולי אפשר לשנות משהו בארץ הזאת צריך לברך על "היהודים באים", תכנית שהיא שיעור מאלף בהיסטוריה - ומראה חשובה לכולנו.

"היהודים באים": ביקורת פרקי הפתיחה של העונה השישית HaYehudim Baim 2024

מצולמים 2: ביקורת פרקי הפתיחה Mezulamim 2021

היהודים באים: ביקורת עונה רביעית HaYehudim Baim 2020

שבט צוצלת: ביקורת פרק פתיחת העונה השלישית Shevet Tzotzelet 2018