פינוקיו-דיבוב עברי
Pinocchio
פילוסוף אחד כתב פעם כי אפילו הסופר הטוב ביותר יכול להיסחף עם מילים. קרלו קולודי נסחף עם הרבה מאד מילים בעת שכתב את "הרפתקאותיו של פינוקיו. סיפורו של בובה". אחד מיצירות המופת של הספרות העולמית. בתחילת הספר (שפורסם בפרקים בשנת 1880בשבועון ילדים) פינוקיו היה רק בובה פוחזת, שגורלו נחרץ עת שפגש את שועל וחתול. קולודי רשם את המילה "סוף" כשחתם את הסיפור בפשע כמעט מושלם. אז, בזכות המו"ל שלו שהאיץ בו להמשיך את הסיפור, פינוקיו קם לתחייה בקסמי הפייה אשר ליבה נכרם מרחמים ואהבה. פינוקיו חזר במהרה לסורו בסדרת הרפתקאות סוחפים שמקורם בתשוקתו לגלות את יפי העולם. מאותו רגע, קולודי נסחף במילותיו ונראה היה כי הבובה תקום על יוצרה. מבובה שובבה ונוכלת, פינוקיו הופך בהדרגה להיות קרבן של פשעי אחרים, עד לנקודה בה הוא מאשם בפשע על לא עוול בכפו. העולם בו הוא נולד מתאים בקושי ליצור שנוצר מגזע עץ ואשר מגלה את החיים בצורה התמימה והמאושרת ביותר. ימיו של הבובה חולפים ועוברים תוך כדי דחפים מרדניים, עצבות, ערמה ודמעות אמיתיות, חרטה ומשאלות בלתי אפשריות. אלה הסובבים אותו, החל מג'פטו עד לפייה, וגם הצרצר המדבר, מאיצים בו לקבל, כמו גורל כל בני האנוש, את החוקים והערכים של דו קיום בתוך הקהילה. אם פינוקיו חפץ למצוא את הנחלה והשלווה, הוא חייב להתנהג כמו "בן אדם נורמלי", עליו לנטוש כל יצר מהפכני ופרוע ולהסתגל לדגם של בן תרבות. קולודני, בגד בתבנית הסוף הקלאסי של סיפורי המעשיות וסיים את יצירתו בהצהרה, בהרהורי הלב של פינוקיו אשר הפך סוף סוף לילד טוב הצופה בדמות עצמו הפעם כבובה דוממת, נשענת על כסא: "בתור בובה הייתי כל כך מצחיק! עכשיו אני כל כך מאושר שהפכתי להיות ילד נחמד." הסוף! קולודי לא כתב שמאותו יום פינוקיו חי באושר ועושר. הסופר שינה באופן תת מודע את ההתחייבות המוסרית אליה התכוון כשהתחיל בכתיבת הסיפור. גרסאות אין ספור בקולנוע ובטלוויזיה נעשו על פי ספרו של קרלו קולודי. אבל העובדה הזו לא מנעה מרוברטו בניני להפיק את הפרויקט השאפתני ביותר בחייו. " מאז פגישתנו הראשונה, ניקולטה בראסקי ואנכי חשבנו על עשיית פינוקיו.