סרט פסטיבלים מורכב ובעל כוח רגשי אדיר העוקב אחרי ארבעת חברי הבריגדה האחראים לחטיפתו ולרציחתו של אלדו מורו, ראש הממשלה לשעבר של איטליה ומנהיג המפלגה הנוצרית דמוקרטית. מורו היה אישיות כבירה ונערצת אבל גם אדם שנאבק עם הקתוליות שלו, עם רגשותיו למשפחתו ועם האנושיות שלו. הרצח שלו היה לאירוע טראומטי ששום איטלקי לא ישכח. חברי הבריגדות האדומות חטפו את מורו במרץ 1928 ובמשך כמעט חודשיים נוהל משא ומתן על שחרורו, אבל לשווא. שיחת טלפון אנונימית הזעיקה את השלטונות למקום בו שכבה גופתו מחוררת מכדורים, פשע נורא בוצע ואיטליה היתה על סף מהפכה פוליטית. הסרט זכה בפרס התסריט בפסטיבל ונציה ופרס חבר המבקרים בפסטיבל הקולנוע האירופאי.
" סרט טוב" סרט טוב. הצצה מענינת אל מאחורי הקלעים של "מהפכנים" (או שמא "סתם" טרוריסטים?), הנצמדים לתפיסות נוקשות, בלי יכולת לראות את האדם ולחמול עליו, בלי נסיון להטיל ספק בדרכם. מסתבר שאינטלקט ולהט אינם מספיקים בשביל ליצור עולם טוב יותר - צריך גם הרבה אינטליגנציה רגשית. ... המשך ...
" מציון, הרבה מעבר לסרט תיעודי" מציון, הרבה מעבר לסרט תיעודי. האנרכיסטים מתוארים כנראה כפי שהם, ילדים משועממים. אלדו מורו נלחם על חייו גם כאשר הוא מגיע למסקנה (הנכונה בדיעבד) כי למעשה הכל רוצים במותו. האפיפיור מוצג במלוא עליבותו, הפרלמנט האיטלקי מוצג כאוסף של מגעילים. לכן לראות, מעורר ... המשך ...
"טרם ראיתי את הסרט, רק הערה קטנה: זה לא היה ב-1928 אל..."טרם ראיתי את הסרט, רק הערה קטנה: זה לא היה ב-1928 אלא ב-1978 ובחמישים השנים האלה קרו דברים כה רבים, שכדאי לא להתבלבל!