מים
WATER
"האם את זוכרת שהתחתנת?" שואל אב את בתו בת ה-8 והיא עונה בפשטות: "לא!". השנה היא 1938, הרעיונות החדשים של מהטמה גאנדי עדיין לא מדגדגים את התודעה ההינדית ומסתבר כי הגבר הקשיש שאך בתמונה הקודמת נפטר מהעולם, הינו בעלה המנוח של הקטינה. עפ"י המסורת, למען לא תיפול כנטל על בני משפחת הבר מינן, מה שנותר להוריה של צ´וּיָה הוא להכניסה למקדש שבו תבלה את שארית שנותיה. הם עצמם לא יזכו עוד לראותה. עם בואה למקום ראשה מגולח והיא מולבשת בסארי לבן שתעטה על עצמה מעתה ועד יום מותה. 14 אלמנות חיות שם בסוג של מאסר עולם על לא עוול בכפן. נשים אומללות שצריכות לפרנס את עצמן וגם את המקדש. יש מי מהן היוצאת לקבץ נדבות אבל יש גם מי שנאלצת לעסוק בזנות אצל הברהמינים המאמינים והמפוטמים בגדה השניה של הגנגס. צ´ויה הקטנה יודעת לעמוד על שלה. היא לא מאבדת את חיוניותה ומוצאת הגנה אצל שאקנטולה, אחת החוסות. מובן שעל השלווה המדומה שבה מתנהלים חיי המקום, תבוא טלטלה דרמטית.