28 שנה אחרי ביקורת סרט

28 Years Later Movie Review

יאיר הוכנר על "28 שנה אחרי":
"דרמה פוסט-אפוקליפטית מותחת ועדינה"

סרט חדש שתף/י

משחק ג'ודי קומר, אהרון טיילור ג'ונסון, ג'ק אוקונל, אלפי וויליאמס, רייף פיינס במאי/ת דני בויל

אימה

ביקורת סרט ל28 שנה אחרי מאת יאיר הוכנר | מבקר ראשי

ציון המבקר

"אפקטיבי למדי"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.1/10

מדד פופולריות

4.4/10

היכן תצפו?

בקולנוע

55.6% בבית

22.2% לא אצפה

22.2%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

דני בויל ("טריינספוטינג", "נער החידות ממומביי") ואלכס גרלנד, התסריטאי שהפך לבמאי מצליח ("יחידת העילית", "הקרב על אמריקה") חוזרים אל סרט הזומבים משנת 2002 שהפך להצלחה בינלאומית מסחררת, "28 ימים אחרי". על אף שחלפו רק 23 שנים מאז יציאת הסרט הראשון בסדרה, אנחנו זוכים לסרט שלישי במספר עם הכותרת שאינה נאמנה למציאות "28 שנה אחרי", שלוש שנים אחרי שבריטניה אמרה שלום ולא להתראות לאירופה במה שמכונה ה"ברקזיט". בסרט הנוכחי היא באמת מנותקת מכל שאר העולם. תוצאות המגפה הקטלנית הפכה כמעט את כל תושבי האי לזומבים מהירי רגליים, ולא פרצה מעבר לגבולות המדינה חובבת התה ומשפחת המלוכה. החיים בשאר העולם נמשכים כרגיל עם צרות יומיות כאשר הבריטים בסגר כדי להכיל את הנגיף, ואוכלים אחד את השני, ליטרלי.הסרט מספק רגעים קשים ואכזריים לצפייה, כמו בשני הסרטים הקודמים ובשלל סרטי זומבים מוצלחים פחות או יותר וגם סדרות טלוויזיה, כאשר ספינת הדגל היא "המתים המהלכים" על שלל נספחיה. הוא מתאר באופן גרפי, שאיננו מתחנף לקהל עדין נפש, את האינסטינקט החייתי והאכזרי ביותר בבסיס הציוויליזציה שלנו שכולו מתומצת לתוך התנהגותם של המתים המהלכים - אותן ישויות שרק מחפשות באופן שרירותי בלי מחשבה עוד בשר חי לנגוס בו, כמו קפיטליסטים טובים המעוניינים בעוד ממון.

באופן לא מפתיע בויל וגרלנד לא רוצים למחזר נושאים שטופלו על ידי גדול במאי סרטי הזומבים, ג'ורג' רומרו ("ליל המתים החיים", "שחר המתים", "ארץ המתים" ו"יומן המתים"). הם רוצים להוסיף רבדים מורכבים יותר, העוסקים בחיים ובמוות ובמשמעותם. השורדים חיים בשטח מוגן, קהילה שנמצאת כמעט 30 שנה באותו מקום, אחד לצד השני בחברה נטולת סודות. 180 איש ואישה שהצליחו איכשהו לבודד את עצמם מפני המגפה בזכות דרך שניתן לחצות רק בשעת השפל. באותו יישוב קטן חי הזוג הצעיר ג'יימי (אהרון טיילור-ג'ונסון) ואיסלה (ג'ודי קומר) ובנם ספייק (אלפי וויליאמס). איסלה סובלת מכאבים בלתי מוסברים בראשה ובכל חלקי גופה, דימומים וסימני מחלה סופניים. כל מי שצפה בסרט או שניים על מחלות סופניות יודע בדיוק מה יש לאם, אבל בבריטניה של 28 שנה ללא חשמל, נראה שלא ממש שמעו על סרטן. ג'יימי האב רק הולך ומתרחק ממנה, בטוח שהיא תשושת נפש שאיבדה את זה לחלוטין. בנם ספייק רק רוצה למצוא מזור למחלתה הלא ברורה של האם ובאותה נשימה גם לרצות את אביו שרוצה שבנו יהיה מחסל זומבים מדופלם. בעולם דיסטופי פוסט-אפוקליפטי ההיגיון הבריא הוא שהאב ייקח את הבן אל מסע מחוץ לחומות אל שטחי האימפריה הבריטית כדי למצוא מזון, תרופות ולחסל קצת זומבים באותה נשימה.

אך לא מדובר בסרט מסע של אב ובנו. "28 שנה אחרי" זהו לא סרט התבגרות קונבנציונלי שבו הצעיר הפוחד מהחיים יהפוך לגבר שכולם רוצים שהוא יהיה. בויל וגרלנד מגישים לנו דרמה טעונה על התמודדות עם מוות בלתי נמנע. הסרט מותח ולעיתים מפחיד וגם מגעיל עם שפע דם ואיברים כרותים, אבל זה סרט על האפשרות לבחור במוות שלך. בתוך כל האנדרלמוסיה הפוסט-אפוקליפטית יש כאן סרט על המתת חסד. התמימות של ספייק, שנולד וגדל בעולם נטול חשמל ונטול ידע בסיסי על החיים בעולם מודרני, היא אולי היתרון הגדול ביותר של הסרט. אלפי וויליאמס כספייק מספק כאן עבודת משחק מבריקה של ילד שחי בתוך עולם השורץ זומבים, שהדבר היחיד שבאמת מפחיד אותו היא המחשבה על אובדן אמו.רייף פיינס מגלם דמות משמעותית המופיעה בחלקו השלישי של הסרט, שמזכירה במידת מה את דמותו של קולונל קורץ ב"אפוקליפסה עכשיו". רופא לשעבר שחי בתוך המוות עצמו. אנדרטת זיכרון של עצמות ובמרכזה מקדש גולגלות של קורבנות האפוקליפסה. הרופא לשעבר הפך למחסל זומבים מקצועי בעזרת סם משתק. פיינס מגלם אולי דמות שדעתה נטרפה עליה, אבל נראה שדווקא הוא האדם הכי שפוי שמנסה לחיות לפי חוקי העולם החדש בתוך בית קברות פתוח, שבו המציאות לא מסתתרת בתוככי האדמה אלא ניצבת מעליה בגאון. בעולם של הישרדות בלתי נגמרת, ד"ר קלסון מזכיר לצופים וגם לספייק שכולנו בני חלוף. קלסון הוא הפיתרון, אבל לא הפיתרון שגיבורנו הצעיר קיווה למצוא.בויל החליט לצלם את הסרט בעזרת מצלמות אייפון 15 פרו מקס כדי לספק תחושה של ריאליזם קיצוני, בעזרת התקנות של טלפונים על גבי רצועות ברזל המתעדות את אותה סיטואציה משלל כיוונים. הוא מצליח להלום בצופה בכיעור החברתי ובקריסתה של האנושות. הזומבים מסתובבים עירומים כביום היוולדם בתוך הטבע הפראי ותרים אחרי בשר חי, אבל כאן גם הבעיה האמיתית של היצירה הקולנועית הנוכחית. בויל לא מסוגל ליצור סרט ריאליסטי אמיתי. הוא קולנוען פורמליסטי לחלוטין, שאוהב פסקולים ועריכה קצבית, והדבר פוגע בניסיון לייצר תחושה אמיתית. הוא מפספס את האפשרות לעשות משהו אחר שבאמת יחדור מתחת לעור. כאן הפוטנציאל של "28 שנה אחרי" לספק לצופים קולנוע יחודי מתפספס. התוצאה בסופו בלתי צפויה בעיקר בזכות המהלכים העלילתיים, אבל הסגנון הקולנועי שלא נסגר על עצמו פוגע בו. כפי שנהוג בעולמנו, סרט המשך כבר צולם ויגיע לבתי הקולנוע ב-6 בינואר.

יאיר הוכנר | מבקר ראשי

עמוד הסרט שעות הקרנה בקולנוע תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י