באראן
Baran
באתר בנייה באיראן עובדים זה לצד זה פועלים איראניים ופועלים אפגאנים בלתי חוקיים. את אתר הבנייה מנהל מחמאר, שדואג להעלים את הפועלים הבלתי חוקיים עם כל סימן להגעתו של ג'יפ ה – 4X4 של פקחי הבנייה, הבאים לערוך ביקורת באתר. מחמאר גם דואג להחזקת משכורתם של כל עובדיו, בידיו. סיפורם של מעמד הפועלים באיראן והשתלבותם בו של העובדים הזרים, מובא דרך עיניו של לטיף, מתבגר איראני, האחראי על חלוקת התה וארוחות הצהריים. בעוד לטיף, כאיראנים אחרים, נאבק להרוויח את לחמו, הפליטים האפגאנים כמעט ואינם מסוגלים להתקיים מפני שהעסקתם אינה חוקית. מג'יד מג'ידי, גאון הקולנוע האיראני, מתבונן במציאות הקשה בה שרויים האיראנים והאפגאים דרך עיניו של מתבגר. הוא מראה לנו בתוך העליבות והעוני את אורו של היופי ואת חומה המתוק של האהבה. באחד הימים נזאף, עובד אפגאני, נופל מהפיגומים ונפצע. למחרת, סולטן, חברו של נזאף, מביא אל האתר את בנו של נזאף, רחמאט, שבא להחליף את אביו הפצוע. לטיף מתייחס בחשד מהול בסקרנות לרחמאט, שנראה שאינו בנוי לעבודה מאומצת כל כך. לאחר שרחמאט מפיל משא כבד, מחמאר מפקיד את רחמאט על הקניות וההגשה של האוכל והשתייה, ואת לטיף הוא מצוות לעבודות הבנייה. לטיף אינו אוהב את השינוי ומוצא את עצמו מתעמר ברחמאט, אולם רגשותיו אליו משתנים ברגע קסום אחד. לטיף שומע קולות שירה מגיעים מהמטבחון עליו מופקד רחמאט. מאחורי הוילון, הוא רואה בחורה יפיפיה, וצופה בה מברישה את שיערה. כעת, לטיף מוצא את עצמו מנסה להרשים ולרצות אותה. רגשותיו נענים על ידה במחוות קטנות, למשל כאשר היא משאירה כוס תה בשבילו. רחמאט השנוא הפך ברגע אחד לבאראן, מושא אהבתו של לטיף. יום אחד מגיעים שוב פקחי עבודה של הממשל, ובאראן בורחת יחד עם שאר העובדים האפגאנים. כשבאראן אינה חוזרת לאתר הבנייה, מחליט לטיף לעשות כל שביכולתו כדי למצוא אותה ולעזור לה. הוא לוקח ממחמאר את משכורתו ונותן אותה לסולטן על מנת שיעביר אותה לבאראן. אך סולטן, השקוע בחובות, בורח עם הכסף לאפגניסטן, תוך שהוא מבטיח ללטיף שפעם יחזיר לו את כל הכסף. לטיף אינו מרים ידיים. אהבתו ומסירותו