השילוב שלא מפסיק להניב פרי- אדם סנדלר ונטפליקס - מכה פעם נוספת עם הסרט החדש "יובי יציל את האלווין" לכבוד החג הכי מפחיד בקולנוע, ליל כל הקדושים. והמסקנה: תנו לאדם סנדלר להיות עצמו ואל תצפו ליותר מזה. קהל הצופים של סנדלר יודע שכשזה מגיע לסרט חדש של היוצר קיים הסכם מסוים, הסכם המתבסס על לא פחות מ-30 שנות פעילות של הקומיקאי והיוצר השנוי במחלוקת, ועל פיו נקבע רף הציפייה של הצופה מהסרט. כשזה מגיע לסנדלר, גם אם נראה (לעיתים קרובות) שהרף מאוד נמוך- הוא עומד בציפיות.הסרט נפתח בהופעת אורח מצחיקה במיוחד של לא אחר מבן סטילר (המגלם מעין שילוב של מטפל וסוהר בבית משוגעים) שמודיע על בריחתו של מטופל מהמוסד. סצינת הפתיחה הקצרה יחסית והופעתו של סטילר, מוכיחים שלא צריך יותר מפאה ושפם מוגזמים כדי לענות על הדרישות איתם אתה מגיע לסרט- הומור רנדומלי, אינפנטילי ורדוד כרגיל, המהווה בעצם את מה שדרוש כדי להגשים את הייעוד הבסיסי של סרטים מהסוג הזה - לגרום לנו לצחוק. בריחתו של המטופל חסר המעצורים מובילה אותנו לדמותו של יובי דובואה על רקע ליל כל הקדושים בעיירה האמריקאית – סיילם, הזכורה מציד המכשפות הנודע לשמצה שנערך בה בימי הביניים.
פרסומת
דובואה (סנדלר) הוא גבר בגיל העמידה, לא יוצלח, ובעיקר פחדן. הוא מהווה מעין "ליצן שכונתי" המבלה את רוב ימיו בנסיון לעזור לחברה המוקיעה אותו עקב מוזרותו ושונותו כשהוא מלווה בתרמוס רב שימושי שהמציא. כשמגיע החג האהוב והמפחיד מכולם, דובואה לוקח על עצמו את התפקיד לשמור על הסדר והביטחון לאורך הלילה המועד לפורענות. הלילה, שמתחיל ככל האלווין רגיל, מהר מאוד מתברר עבור יובי כמלא סיכונים יוצאי דופן, כשלאורך סיוריו בשכונה מתחילים להיעלם אנשים על ידי דמות מיסתורית. החיפושים של יובי אחר אותה דמות מובילים אותו לא רק דרך מסע פיזי, אלא מסע מנטלי של השלמה עם ה"לוזריות" שהעיירה רואה בו והפיכתו לגיבור שתמיד רצה שיראו בו, שכמובן זוכה בסוף גם בבחורה היפה בעיירה.דמותו של דובואה והמסע אותו הוא חווה, מהווים ביטוי לדמויות השוליות והחריגות בחברה, ומשמשת כבסיס לאמירה החברתית ו"מוסר ההשכל" המלווה את הסרט. בדרך כלל הצורה הגסה שבה האמירה הביקורתית מונגשת בסרט הייתה מרגישה יותר מצורמת, אבל מאחר ומדובר בסרט של אדם סנדלר, מוסר ההשכל לא רק שעובר בצורה חלקה אלא גם ממתיק את כל חווית הצפייה. אפשר לראות בסרט ערך מוסף נוסף והוא המחווה לסרטי אימה פופולריים. עם המון רפרנסים לסרטים כמו "סיוט ברחוב אלם", "פרנקנשטיין" ואפילו "פסיכו" של היצ'קוק, "יובי יציל את האלווין" מציע נוסחה די פשוטה של קומדיית האלווין כיפית וקלילה המתכתבת עם הז'אנר המוכר ביותר עם החג - סרטי האימה.
על אף הסינופסיס הפשוט והמאוד תבניתי, נראה כי לסרט יש בעיה והיא מידה מסויימת של קוהרנטיות. הסרט נותן תחושה כי הוא בנוי יותר על רצף של המון בדיחות המגיעות בתזמון האחת אחרי השנייה ומתכתבות זו עם זו, ופחות המשכיות נרטיבית כיאה לסרטי מסע של גיבור. בעיה נוספת היא העובדה שהוא מהווה מעין מסע נקמה די פאסיבי מצדו של הגיבור כלפי הבריונים השכונתיים שמיררו את חייו ונהגו להתעלל בו. בשל כך, שלא כמו סרטים אחרים בהיסטוריה הקולנועית של סנדלר שהפכו לקאלט של ממש, "יובי יציל את האלווין" הוא סרט שמאוד מתקשה להתעלות מעל רצף הבדיחות ולהצטרף אל אותה רשימה.לצד קאסט השחקנים המצופה שיופיע בסרט של אדם סנדלר- רוב שניידר, קווין ג'יימס, מאיה רודולף וסטיב בושמי, מצטרפים בסרט הנוכחי שמות כמו ריי ליוטה, שאקיל אוניל, ג'ולי בואן ועוד אחרים כשהשם הבולט מעל כולם הוא שמו של השחקן הצעיר- קמרון בויס שאמור היה לשחק בסרט והלך לעולמו מספר ימים לפני תחילת הצילומים. ההקדשה הנוגעת ללב לבויס, מעניקה לסרט מימד מצמרר מצד אחד ומרגש מצד שני ומגלמת בחובה את הפשטות, המשפחתיות והיופי שביצירה.