פסטיבל חיפה: עד שייצא עשן לבן, געגוע, המופע האחרון ועוד

מיאזקי, רוח הטבע

בסרטו התיעודי "מיאזקי, רוח הטבע" ("Miyazaki, L'Esprit de la Nature") – שמגיע אלינו הישר מפסטיבל ונציה, מציג הבמאי ליאו פאבייה את מאסטר האנימציה היפני הייאו מיאזאקי בקטע ארכיון, טס בשמיים בחדווה במטוס פרטי ומתבונן בעולם שנפרש מולו. באופן זה, פאבייה קולע בול בנקודה - נדמה שגם אחרי למעלה מ-60 שנה בתעשיית הקולנוע וקרוב ל-40 שנה באור הזרקורים הבינלאומי, מיאזאקי נותר עבור רבים דמות מיתית, כמעט על-טבעית, שמבין משהו מסוים לגבי טבע העולם והאדם שאחרים לא.

סרטו של פאבייה, אם כך, מנסה להבין את החיבור 'העל-טבעי' המסוים של במאי "המסע המופלא" ו"הטירה הנעה" לאקולוגיה אך גם לפרק את המיתוס ולהראות שמאחורי החיוך המשופם עומד אדם חרוץ מאוד, שלא יודע נחת – גם בגיל 83. עם חומרי ארכיון מהטלוויזיה היפנית וראיונות עם הקרובים אליו – כדוגמת בנו גורו ושותפו לדרך טושיו סוזוקי – "מיאזאקי, רוח הטבע" אינו בהכרח מחדש הרבה, קולנועית או תוכנית, אבל הוא בהחלט צפייה מעשירה למי שסרטיו של מיאזאקי הם מזמן דרך חיים. (דניאל עמיר)

הקרנה נוספת: 9.1 בשעה 12:00 באולם טיקוטין.

געגוע

בהתחשב שניסיונו האחרון של במאי ישראלי מפורסם (יוסף סידר ב"נורמן") לעבוד על סרט בינלאומי עם ריצ'רד גיר לא כה צלח, נדמה שהרעיון ליצור חידוש אמריקאי לסרט הישראלי מ-2017, "געגוע" העוקב אחר איש עסקים קריר שמתוודע לקיומו של בנו הצעיר רק לאחר מותו בתאונה - בבימויו של אותו במאי, שבי גביזון, לא כזה מפתה כלפי חוץ. עם זאת, במאי מנוסה כמו גביזון יודע להביע רגש קולנועי אמיתי ולייצר סיטואציות אבסורדיות שייחודיות רק לו, גם אם התוצר בסוף מעט שכיח.

במילים אחרות, "געגוע" מצליח לא פעם לשאוב את הצופה לסיפור – הרגש עדיין כאן, תחושת ההחמצה והרדיפה אחר הזמן (שנכחה גם בסרט המקורי) מלווה את היצירה לכל אורכה וריצ'רד גיר – בעוד שהוא רחוק משיא תהילתו ואין בו את אותה 'עליבות' שהייתה בדמות בגילומו של שי אביבי ב-2017 – עדיין מספק הופעה אמוציונלית, עד שקשה שלא להזדהות עם רצונו האותנטי להשיב אליו את מה שאבד לו, גם אם מעולם לא היה שלו. עדיין, בסופו של דבר, קשה שלא לחשוב על הגרסה המקורית של גביזון, להתבונן בחריקות המסוימות של הגרסה הנוכחית ולהבין ש"געגוע" מודל 2024 לעיתים מרגיש כמו חיקוי חיוור ל"געגוע" המקורי. עם זאת, קשה להגיד שגביזון מספק כאן סרט "רע" בשום צורה וכך, גם אם מדובר במשהו טיפה בנאלי יותר משציפיתם, זה בהחלט סרט שלפחות ירגש אתכם במעט. (דניאל עמיר)

הקרנה נוספת: 8.1 בשעה 17:30 באולם רפפורט.

יהלום פרוע

סרט הביכורים של הבמאית/תסריטאית אגאת רידינגר הוא גם סרט הביכורים היחיד שהתקבל השנה לתחרות הרשמית של פסטיבל קאן. יצירה מצולמת נפלא, עם סוף מפתיע שמספק קצת תקווה, ערוכה בקצב מסחרר, אבל לכל אורכה מזכירה יותר מדי סרטי נעורים ריאליסטיים אחרים על צעירות וצעירים שחולמים להיות משפיענים וכוכבי רשת. ליאן היא בת 19 ממעמד הפועלים, סוג של White Trash צרפתייה בעיירה קטנה בדרום צרפת שכל עולמה מתנקז לאינסטגרם ולטיקטוק.

היא מחליטה לגשת לאודישן לתוכנית ריאליטי ובינתיים מתמודדת עם אמה שלא עובדת, אחות צעירה שרואה בה מודל לחיקוי, מאהב צעיר שלא מוותר וחברות שלא מפרגנות. התוצאה אפקטיבית ומשוחקת טוב, אך אין חדש בעולם ה-White Trash ולולא הסוף שבאמת הצליח להפתיע, כנראה גם בסרט הזה לא היה חדש. (יאיר הוכנר)

הקרנה נוספת: 7.1 בשעה 13:30 באולם טיקוטין.

עד שייצא עשן לבן

סרטו החדש של הבמאי הגרמני אדוארד ברגר שסרטו, "במערב אין כל חדש" זכה לפני שנתיים בארבעה פרסי אוסקר ביניהם פרס לסרט הזר הטוב ביותר. עכשיו הוא חוזר עם הפקה אירופאית/אמריקאית עם מיטב שחקני האופי האירופאים והאמריקאים האפשריים, ביניהם רייף פיינס ואיזבלה רוסליני, שניהם מועמדים לגלובוס הזהב ויש להם גם סיכוי להיות מועמדים לאוסקר. הסרט גם מתהדר בזכייה יוקרתית בפרס התסריט בטקס גלובוס הזהב.

לצידם ניתן למצוא שמות כמו סטנלי טוצ'י וג'ון לית'גו לצד כוכבי קולנוע אירופאים כמו האיטלקי סרג'יו קסטליטו והגיאורגי מראב נינידזה. לאחר מותו הפתאומי של האפיפיור, הקרדינל לורנס מקבל משימה קריטית – ניהול התהליך הסודי והגורלי של בחירת מחליפו. כל מנהיגיה הבכירים ביותר של הכנסייה הקתולית מתאספים בוותיקן והדלת ננעלת מאחוריהם. שמועות יתפשטו, סכינים יישלפו ולורנס ימצא את עצמו במרכז. המשחק מעולה של כולם, אבל אפילו ההפתעה בסוף הסרט המיושן הזה לא מצליחה לעורר אותו לחיים. (יאיר הוכנר)

הקרנה נוספת: 10.1 בשעה 20:30, אולם רפפורט.

המופע האחרון

תפקיד הקאמבק הגדול של פמלה אנדרסון, שהביא אותה עד למועמדות מוצדקת ביותר לגלובוס הזהב ובתקווה גם למועמדות לאוסקר. היא מגלמת בסרטה של ג'יה קופולה (הנכדה של פרנסיס), מעין גרסה זוהרת פחות של עצמה – אישה שמגיל צעיר כיכבה במופע ריקודים חשוף בלאס וגאס ונאלצת להתמודד עם הורדת המופע לאחר 30 שנה, ועם העובדה שאין לה למעשה כישורים אחרים לאחר שהסתמכה על המראה החיצוני שלה לאורך כל חייה.

קופולה - בעזרת הצלם אוטום דוראלד ארקאפאו שמצלם את הסרט באופן ישיר, חף מתאורה ולעיתים גם עם פוקוס מעומעם בכוונה - מפשיטים מווגאס את כל הזוהר והיופי שלה ומציגים אותה כעיר של אורות מזויפים שמסתירים עליבות וזיוף מאחוריהם. אנדרסון בדמותה של שלי מכמירת לב כאישה שנאלצת לא רק להתמודד עם סיום הקריירה שלה, היחסים המעורערים עם בתה ועתידה הלוטה בערפל, אלא גם עם העובדה שעבודתה שחשבה למכובדת היא למעשה בורלסק עלוב ונצלני למדי. דייב בטיסטה ("שומרי הגלקסיה") מפתיע בתפקיד בוגר ועדין כמנהל הלהקה וג'יימי לי קרטיס טובה כהרגלה כחברתה של שלי, מלצרית קוקטיילים מזקנת ומכורה להימורים. שיר הסיום הנפלא בביצועה של מיילי סיירוס חותם את הסרט המרגש והעדין הזה.

הקרנות נוספות: 8.1 בשעה 18:15 באודיטוריום ו-10.1 בשעה 18:30 בטיקוטין.

לכל הכתבות מפסטיבל חיפה>> לחצו כאן. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים >> לחצו כאן