הדור החדש: התסריטאי דון ברק, בוגר מעבדת טורינו

כשהתבשר התסריטאי דון ברק (33), בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, כי הוא התקבל למעבדת טורינו, חממת היוצרים מספר אחת באירופה לכתיבת תסריטים, הוא היה מופתע ונרגש. "זה כבוד ענק כי יש מאות הגשות למקום הזה והפרויקט שלי היה בין 20 פרויקטים ברחבי העולם שנבחר", הוא מספר. ברק השתתף בתכנית החדשה של המעבדה שנקראת "Torino Film Lab Extended", תכנית בת 4 ימים בטורינו שבאיטליה בה עובדים היוצרים הצעירים באינטנסיביות עם שורת מומחים על התסריט שלהם.

תוכל לספר קצת על המעבדה. מהו הליך העבודה שם?

"המעבדה היא בעצם סדנה של כמה ימים שבה עובדים על הפרויקט שלך. חילקו אותנו לקבוצות עם מדריכים, אנשי תעשייה בעלי שם וניסיון. אתה יושב עם הקבוצה עד הצהריים ומנתח ומפצח את הסיפור והתסריט של כל אחד, מנסים לזהות ולפתור בעיות; הולך לארוחת צהרים; חוזר עד הלילה להמשיך, לדבר ולפתור ושוב חוזר על אותו הדבר למחרת.

הפיצוח של התסריט הוא אחד מהחלקים האהובים עליי ביצירה, ואחד החלקים שאני טוב בהם. אני אפילו מתעסק בניתוח ועריכת סיפורים ותסריטים למחייה. כשאתה נתקל בתרבויות שונות אתה מגלה פתאום גם גישות שונות לסיפור וגם לומד איך לנהל דיאלוג עם יוצרים מתרבויות שונות. זה דבר בעל ערך רב, והכלים שלמדתי שם בהחלט תרמו לי ויהיו לי לעזר בעתיד, כתסריטאי בפרויקטים אחרים שאני מפתח, וכעורך תסריט".

מה יקרה לאחר סיום העבודה במעבדה?

"אנחנו עדיין עם המדריכים להמשך עבודה. אני גם בקשר די יומי עם כמה מהמשתתפים, וזה נראה לי גם צ'ופר גדול של המעבדה. העובדה שאתה יוצר חבורת יוצרים מגובשת של אנשים מכל העולם היא טובה. היו שם יוצרים מאוד מוכשרים, ובני אדם טובים. אני בטוח שיצא לי בעתיד לעבוד איתם יחד בפרויקטים חובקי עולם. אני באמת חושב שצמחתי שם. הכרתי אנשים מכל העולם עם גישות שונות לאמנות הסיפור ויצרתי קשרים שיעזרו לי לקדם את הפרויקט הזה ומקווה שגם את העתידיים".

[*]

התסריט אותו כותב ברק הוא מותחן פרנויה בשם "הסוכן הזר" על חוקר שב"כ שמסתתר בפריז בגלל פתווה (פסק הלכה מוסלמי) שמאיים על חייו בישראל. לילה אחד, ארגון הביטחון הצרפתי חושף אותו ומציע לו עסקה – אם הוא יוכל לסכל פיגוע שאמור להתרחש בקרוב, הם ידאגו לבטל את הפתווה. אמנם הוא לא רוצה לחזור ולסכן את משפחתו, אבל זו עסקה שהוא לא יכול לסרב לה. אבל בחקירה הוא מגלה שהדברים לא בדיוק כמו שהם נראים, ובשלב מסוים, חייו בסכנה והוא הופך לחשוד. הוא צריך להימלט מהעיר. אבל כשיש אויבים מעבר לכל פינה, האם הוא יוכל לשרוד אפילו את הלילה? איך הגיבו במעבדה לתסריט שלך?

"המדריך שלי – ג'ינו ונטריגליה – מאוד אהב מותחני ריגול אינטליגנטיים וגם היה מאוד פרקטי. זה למעשה היה משהו שמאוד הפתיע אותי. חשבתי שמעבדת קולנוענים – ועוד אירופאית – יחפשו רק סרטי אומנות מלודרמטיים, סרטי אינדי כאלו שכמעט אף-אחד לא צופה בהם. לא חשבתי שיבחרו סרט שהוא מותחן פרנויה פסיכולוגי בעולם הלוחמה בטרור. אז הופתעתי מאוד לטובה מכמה שהמדריכים אהבו את התסריט שלי, וגם שהם אפילו קצת קיטרו על סרטי ארט-האוס שנאלצו לראות ולקרוא לאורך השנים. היה דגש חזק במעבדה על הסיפור והחוויה של הקהל, ופחות על היומרות של היוצר, וזה היה בעיניי מאוד ראוי להערכה. כי היוצר כבר נמצא ביצירה, אבל צריך לראות איך הקהל מתחבר אליה".

מדוע חשבת לכתוב על עולם הלחימה בטרור?

"האמת שלא ממש חשבתי שאכתוב סיפור בעולם הזה. הוא לא קרוב אליי באופן אישי, ויש משהו בנושא שנראה לי די ממוצה סיפורית. הרעיון התחיל לפני כמה שנים. ישבתי במסעדה עם חבר טוב שעובד בתעשיית הסרטים בארץ. הוא קרא טריטמנטים לפיצ'רים אחרים שכתבתי. דיברנו על זה שבדיוק שוב הגעתי לגמר פיתוח בקרן, ולא מעבר. הוא התלהב מהתסריטים שכתבתי אבל ציין שהם לא הסגנון של הקולנוע הישראלי הרגיל. הוא אמר שלדעתו הם גם מורכבים מדי להפקה ישראלית, ולחשוב על כתיבה של סיפור קטן יותר, להתמקד באתר צילום אחד. ההצעה שלו הייתה חוקר בחדר חקירות.

בהתחלה לא ממש ידעתי מה לכתוב או לומר בסיפור כזה. תחום החקירות האמיתי לא קרוב אליי, אבל חשבתי על הרעיון. עשיתי תחקיר של כמה חודשים, נעזרתי באנשי שב"כ ומשטרה כדי לנסות למצוא סיפור. זה לא היה פשוט. התחום כל כך מסווג שאי אפשר להבין אותו לעומק, וגם חקירות טרור לא כל כך מעניינות דרמטית. אבל אז מצאתי בעיה רלוונטית שעדיין מתקילה את אנשי שירותי הביטחון, ושילבתי את הרעיון עם הסגנון האישי שלי, למשהו נוארי מסויט יותר, שמדבר על דברים מזווית אחרת וגם יותר רלוונטית.

[*]

(מעבדת הסרטים בטורינו)

עד כמה הבאת מעולמך האישי לתוך התסריט?

"אני חושב שרק כשהייתי צריך להסביר את 'הצהרת היוצר' לאחת ההגשות, הבנתי על עצמי שכנראה יש בתסריט ביטוי שלי ואולי של הדור שלנו שגדל בתקופות האינתיפאדות ומקלטי מלחמת המפרץ. מצד אחד, נראה כאילו אלו אירועים מעורפלים בתקופת הילדות. ומצד שני, אני חושב שלמרות שרובנו כיום חיים באופן יחסית נורמטיבי, באיזשהו מקום –– בגלל ילדות כזו, משהו נשאר בתת-מודע. כמו שיש דור שני ושלישי לשואה.

הבנתי פתאום שיש משהו, מתח שמתפרץ, כל פעם שיש איום טרור – לא רק מתח מהאיום ממשי, אלא מתח חבוי שטבוע עמוק, מאויבים בלתי נראים. גם נראה שהעולם המערבי מתחיל לחוות את זה בדור הנוכחי, ותראה איך הם מגיבים - בצורה הרבה יותר רגשית ומפוחדת מאיתנו. אני חושב שהרעיון והסגנון לסרט צמח ממקום התת-מודע האישי וקולקטיבי-ישראלי הזה, ומשם הוא הסתעף לתמות ורעיונות אחרים שמובילים את העלילה".

כיצד מתקדמים משלב התסריט לסרט?

"טוב, זו השאלה, לא? כמו כל פרויקט, אתה צריך משקיעים ואנשי מקצוע טובים. באתי ללוס אנג'לס לכמה פגישות עסקים עם משקיעים פוטנציאלים שהתעניינו מאוד בתסריטים שלי, ואני עוד בשיחות מול מפיקים ומשקיעים באירופה. צריך להיפגש עם אנשים עד שמגיעים למתאימים, ומקווים שמקבלי ההחלטות ישכילו להשקיע בסיפור שונה ממה שנראה עד כה על המסכים. אם הייתי יכול למצמץ והיה סרט מוכן ומעולה, היה נפלא לכולם, אבל גם ייקח יותר זמן מהמצופה, אין לי ספק שהתסריט שלי יהפוך לסרט".

האם מעניין אותך גם לביים את התסריטים שלך או שלא משנה לך לתת אותם לבמאי אחר?

"ישנם תסריטים שאין לי בעיה לתת אותם לבמאי טוב שיכול להביא אותם להפקה. אבל ישנם תסריטים שאותם אני חייב לביים, כדי שיהיו בהם קולות מסוימים. ישנם אפילו תסריטים שכתבתי שאני חייב לביים כחלק אינטגרלי של הסיפור".

האם יש לך פרויקטים נוספים בקנה?

"יש לי הרבה פרויקטים נוספים בתהליכי יצירה שונים. יש לי עוד תסריטי פיצ'רים וסדרות. אני כותב לא מעט סיפורי התפכחות או התבגרות בווריאציות שונות. כמוני, כל הזמן הדמויות מגלות שהעולם הוא לא מה שהן חשבו, ברמה קיומית. הבעיה היא המימון והפקה, לא הרצון והיכולת לכתוב ולביים. אני גם מסיים כתיבת שני ספרים – אחד סיפורים קצרים, והשני מאמרים עיוניים על אמנות כתיבת הסיפור והמדיה". .