חדשות קולנוע וסרטים

טור דעה: מכתב תמיכה פתוח בתיקוני חוק הקולנוע הישראלי

טור דעה: מכתב תמיכה פתוח בתיקוני חוק הקולנוע הישראלי
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
ביום שלישי האחרון תיקוני חוק הקולנוע עברו בכנסת ברוב של 44 מצביעים בעד לעומת 32 נגד. בין התיקונים נכללים בחירת 70% ממאגר הלקטורים ע"י הממשלה והסבת 20 מיליון מהתקציב עבור סרטים שהצליחו מסחרית. זאת בנוסף להרבה מאוד ניסיונות וקריאות לשינויים בקולנוע הישראלי של שרת התרבות מירי רגב. כתב האתר מתן יניב חושב שהצדק עם השרה ונימק זאת במכתב פתוח על חוק הקולנוע
עבור משרד התרבות והספורט והשרה מירי רגב,

שמי מתן, אני כתב באתר Seret ואני רואה ונושם קולנוע מימי ילדות ואוהב יותר מכל את הקולנוע הישראלי. לאחרונה הקולנוע הזה לא שקט. העיירה בוערת בינה לבין עצמה, סכסוכים בלתי פוסקים וקמפיינים מחאתיים. הפוליטיקה הרסה לי את הרומנטיקה. אני לא חושב שזה חסד לשים זוג מילים כמו 'סערה' ו'קולנוע' באותו משפט. קולנוע נועד להקשבה, לקבלה ולחופש הביטוי, כמו שאמרה רגב פעם: "אף אחד לא יכול לסתום לי את הפה". קולנוע נועד ליצור שלווה ואיזון בעולם סוער כמו שלנו.

אני עדיין זוכר את המהפכה בפסטיבל קאן בעקבות הקמת הביתן הישראלי, דבר שאף שר תרבות לא ניסה להרים בכל 72 השנים שבהן הפסטיבל מתקיים. אני עדיין זוכר את הפעילות המקיפה שרגב עשתה כנגד איגוד BDS הקורא להחרים כל יצירה או מוצר תוצרת ישראל. לנו הישראלים יש את התרבות הזו שלפיה אנחנו נהיה מאוד ביקורתיים אחד כלפי מעשיו של השני. נעדיף לבקר אנשים מבפנים מאשר אנשים מבחוץ. גם לכתב זה יש ביקורת, אך יצא לי לקרוא מעט בין השורות והגעתי למסקנה כי כל פעולה שביצעת למען הקולנוע הישראלי לא הגיעה מתוך אינטרס אישי. אין בסיפור הזה טובים ורעים אלא שתי נקודות מבט הרוצות בטובתו של הקולנוע הישראלי. בהתאם לכך, ניגשתי לכל שינוי שבוצע בחוק הקולנוע הישראלי וראיתי מדוע הוא מביא אתו בשורה חיובית ושינוי חיוני.



(שרת התרבות מירי רגב, צילום: רויטרס)

מעורבות הממשלה והציבור בקרנות הקולנוע

עד כה בעלי המאה היו בעיקר קרנות הקולנוע, הן חילקו סכום של 80 מיליון בין הסרטים הראויים בעיקר לבחירתם. ברבים מהסרטים ניתן היה לראות עיסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ככל הנראה שיהיה בו מספר אנשים דתיים או סצנה אחת קשה לעיכול של אונס או אלימות וכמובן את ירושלים כי מי לא רוצה קצת כסף מהמיזם לקולנוע ולטלוויזיה ירושלים. אם אתם עדיין קוראים למצב הזה חופש הביטוי, אז אני מציע לכם להביט מעט במילון.

אתם גם כנראה לא תראו את הסרטים האלו כי למי יש כוח לראות סרטים עם דמויות חסרות עומק שנדחפות לקונפליקטים לא הגיוניים על מנת להכריח את הסרט להתעסק בפן עדתי כלשהו. אז למה בדיוק שהציבור והממשלה יפקידו 80 מיליון מכספיהם בידי קרנות הקולנוע כאשר אלו אינן מקשיבות לרצון הציבור? האם לא עדיף שהציבור והממשלה יביעו את דעתם ובכך יביאו סרטים שבאמת מעניינים את הציבור ובאמת יביאו אנשים לאולמות הקולנוע?

החלפת הניהול האמנותי והצבת לקטורים מרקע של תיאטרון וספרות

תחילה הבנתי את הטענות שנשמעו ממנהלי הקרן. מה זה אומר להציב סופרים ומחזאים כאחראיים על הקולנוע הישראלי? תסריטאי לא נולד תסריטאי - הוא לומד ונושם קולנוע, כותב מספר גרסאות לתסריטים שרובם הולכים לפח – אז כמובן שהעדיפות ניתנת לקולנוען ולא למחזאי. לפתע, הבטתי ברשימת הסרטים שתקציבם אושר ע"י קרן הקולנוע ואני מציע לכם להביט בהם גם כן. שימו לב כי מדובר בדרך כלל באותם שמות. לא תמצאו הרבה סרטים שמנסים לומר אמירה השונה מהאמירה של הקרן. "מועדון סגור", ככה כינה משרד התרבות את קרנות הקולנוע. כתריאל שחורי, העומד בראש קרן הקולנוע הישראלי, הגיב לכך: "טענות שעולות על מועדון סגור הן על גבול הדיבה". בואו רגע אחד נביט על העובדות. התעשייה שלנו היא קטנה, זה כמעט בלתי אפשרי שלא להכיר את שמו של הבמאי ההוא או הצלם ההוא.



(מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי כתריאל שחורי וששון גבאי)

אפילו אם הלקטורים אינם מנסים, בתעשייה קטנה כמו שלנו זה בלתי אפשרי שלא לחייך כאשר שם מוכר עולה על גבו של תסריט המוגש ללקטור, ככל הנראה שהוא יסמוך יותר על השם המוכר לו מאשר אדם אחר. לעומת זאת, אנשים המגיעים מרקע של תיאטרון וספרות אינם מכירים את השם הזה. הם מכירים את הסיפור, את הדמויות ואת המיזוג של שניהם. אולי דווקא חוסר הידע בקולנוע של הלקטורים יביא שינוי חיובי בקולנוע הישראלי.

מי שמפסיד מכל העניין הוא הדור הישן. במקום לשלוח תסריט כשהשם שלך כבר מוכר ברחבי הקרן, במקום ליצור סרט שתקציבו גדול מקודמו, אתה פתאום יכול לקבל מאבק מאחד שלפני שנתיים סיים אוניברסיטה. לגמרי במקרה, האנשים שהחלו את קמפיין 'לא נשתוק' ו'נלחמים על הקולנוע הישראלי' מגיעים בעיקר מתוך הדור הזה. למנהלי הקרן יש אינטרס. אינטרס לשמור על הדברים כפי שהם, אינטרס להשאיר את הכוח אצלם בלבד ואלה דברים שלדעתי האישית מפריעים לדור הבא. מה שמוביל אותי לפסקה הבאה.

מתן מקום ליוצרים צעירים

זה ככל הנראה הסעיף הכי אישי שלי. אני זוכר כששמעתי את השרה אומרת כי היא רוצה לתת במה ליוצרים צעירים. כיוצר צעיר כואב לי לראות את המצב הקיים בקולנוע הישראלי, מצב שבו יוצרים צעירים חייבים לעבוד קודם כל בהייטק רק כדי לממן את עצמם ולהגיע לגיל שבו הם בשלים מספיק לממן סרט. בניגוד לתור הזהב של שנות ה-70 בהם התאפשר לאבי נשר לביים את "הלהקה" בגיל 25 או בועז דוידזון שביים את "שבלול" בגיל 27.



אני אפנה עכשיו לקרנות הקולנוע במיוחד. גיל וניסיון חיים אינם תנאי ליוצר מוכשר. אל תתנו לקולנוע הישראלי להתפתח דרך ההיי-טק. תנו הזדמנות לשמות חדשים ותפתחו את המועדון ללא הבדלי גיל. אני מאוד בספק אם המצב ישתנה לפי רצונה של השרה, במיוחד אחרי הבחירות ואחרי שנים של הזנחת הדור הצעיר שכנראה לא ישתנו בקרוב. הפנטזיה לקבל יוצרים מתחת לגיל שלושים תישאר עתה פנטזיה.

הענקת 20 מיליון מתקציב הקולנוע לסרטים שהצליחו מסחרית

במהלך עבודתי ככתב בפסטיבל חיפה יצא לי לדבר מעט עם משקיעים ומפיקים בסרטים של הקולנוע הישראלי. תוך כדי שיחה, שאלתי אותם מדוע מגיעים לפה כל כך מעט מפיקים מחוץ לארץ? "יקר להפיק פה סרט", ענה לי אחד. "יש כאן צורך בהרבה אישורים, הסכמות בין גורמים רבים ויש הטבות מס של 15% לעומת מדינות כמו צרפת ובריטניה בהן ההטבות עולות על ה-40%".
במדינות כמו צרפת ובריטניה יש כל כך הרבה תחרות בין מפיקים גדולים, שכל אחד מציע יותר כסף בעבור סרט, והקרנות הבינלאומיות משחקות תפקיד משני. לעומתם, כמה מפיקים גדולים יש בארץ? אפשר לספור אותם על יד אחת. לדעתי הענקת 20 מיליון מתקציב הקולנוע עבור סרטים שהצליחו מסחרית היא מההחלטות החכמות ביותר שנקבעו בחוק הקולנוע הישראלי. תעשייה קולנועית לא גדלה מתוך ממשלה אלא מתוך מפיקים, מממנים וחברות הפקה. ברגע שהקולנוע הישראלי ידע כיצד להביא את הגורמים שציינתי, הוא יוכל להצליח יותר וכך יוכלו להיווצר גם סרטים נוספים.

אני מסכים עם מספר טענות הנוגעות לכך שזה פוגע בסרטי האינדי שנוצרים בארץ. אני חושב שבעוד מספר שנים התסריטאים יצטרכו לעבוד הרבה יותר קשה, להציג דמויות מעוררות הזדהות או סיפור עם שינויי קצב וטון. אבל הדבר יפתה את המפיקים להשקיע עוד כספים בקולנוע הישראלי, מה שגם יקדם את אותם סרטי אינדי.

עידוד סרטים פטריוטים

"אני ממש מצר שאין בארץ קולנוע ימני אמיתי", אומר הבמאי נדב לפיד ("הגננת"). "שלא קם בארץ איזה קלינט איסטווד, שעושה סרטים לאומניים ופטריוטים בלי חשבון. אבל הרפורמה של רגב תעשה בדיוק ההפך, תצמצם את השיח". ימים יגידו אם לפיד צדק או לא בנוגע לחוק הקולנוע. אך דבר אחד אני מסכים עם הבמאי, יש מספיק סיפורים שקלינט איסטווד ישראלי יכול לספר. סיפורי שדרות על ילדים הגדלים תחת אזעקות וטילים, סיפורי מוסד ושלא נדבר אפילו על שייטת 13. עבר הרבה יותר מדי זמן מאז סרטים כמו "שתי אצבעות מצידון" או "מבצע יונתן". מתי בכלל ראיתם סרט פטריוטי בעשור האחרון? ישנם סרטי שמאל נהדרים שיצאו בארץ וככל הנראה שהדבר גם יימשך. אבל סגירת המועדון בפני דעות פוליטיות נוספות זה דבר שבא כנגד עקרונותיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל וכנגד חופש הביטוי שמבטא הקולנוע הישראלי.



אי מימון סרטים היוצאים כנגד מדינת ישראל

יודעים מה, במקרה זה כל הטענות צודקות. תיקון חוק הקולנוע חוסם את תמיכתן של קרנות הקולנוע בסרטים אנטי-ישראליים ומקשה על עצם קיומם. למה לא? למה לממן סרטים אנטי-ישראליים מלכתחילה? המסים שמשלם הציבור הישראלי אמור לממן סרטים היוצאים כנגד צה"ל או עצם קיומה של מדינת ישראל? למה קרנות הקולנוע צריכות לתמוך בסרטים המעודדים התרסה?

אתם רוצים להפיק סרטים? תעבדו קשה. תובילו אותנו למצב טוב יותר. תנו לי להזדהות עם הדמויות או להתרגש מהסיפור. אני מאמין בחופש הביטוי, אני מאמין בסרטים על תיקון, בסרטים על שאלות וטענות, בסרטים על שלום ופתרון. אני מאמין ביוצרים צעירים שיכולים להתפתח בארצנו הקטנטונת, אני מאמין במפיקים שיתנו יד וישפרו את הקולנוע הישראלי. אני מאמין בשינוי ובטוב שהוא מביא אתו, אני גם מאמין בשינוי שמנסה לחולל שרת התרבות. אך יותר מהכול - אני מאמין בקולנוע הישראלי.
מתן יניב - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

   
חיפוש בארכיון 2018
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
2020
2021
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט