Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: כולם היו ילדיי – ראיון עם האחים דארדן

בסוף השבוע שעבר עלה על המסכים סרטם של האחים דארדן, "הילד" (ואתר סרט מזמין אתכם אליו במבצע מיוחד יחד עם המפיצים - פרטים באגף המבצעים דרך "המועדון"). לרגל יציאתו של הסרט והקרנתו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, פגשתי את שני היוצרים הבלגים וראיינתי אותם בשביל מי מכם שנשימתם נעתקת כאשר הם רואים סרט זר מוצלח. ואין הרבה כאלה.

ז'אן-פייר ולוק דארדן דומים זה לזה. לא, הם לא תאומים: ז'אן-פייר מבוגר מלוק בשלוש שנים. הוא חכם וציני, חסר סבלנות ורציני. לוק רך יותר, יש במבטו תמימות, סקרנות ופתיחות. ואולי זה רק בגלל השפעת שהשתלטה עליו.

האחים דארדן יוצרים יחד מאז ומעולם קולנוע חברתי וריאליסטי. את המצלמה הראשונה שלהם קנו יחד מכסף שחסכו בעבודות מזדמנות ודרכה תיעדו את המהפכה הכלכלית של שנות ה-70. לאחר למעלה מ-10 שנות יצירה דוקומנטרית הם עברו לקולנוע העלילתי ולתודעה של הקהל הרחב הם הגיעו עם סרטם השני – "השבועה" (1996). בסרט זה חובר נער מתבגר, איגור, לקבוצת פועלים זרים המתגוררת באתר בניה השייך לאביו. כנגד רצונו של האב הוא עוזר לצעירה אפריקנית המטופלת בתינוק. ג'רמי רנייה בן ה-15 שגילם אז את איגור, הפך לכוכב ומאז השתתף בסרטים רבים, ביניהם "הפורנוגרף" (ברטראן בונלו) ו"Les Amants Criminals" (פרנסואה אוזון).

בסרט "הילד" שב רנייה למגרש המשחקים של האחים דארדן ומגלם את ברונו בן ה-20, פושטק שמנסה לעשות כסף קל בשידול ילדים לשוד, קיבוץ נדבות ומכירת התינוק שזה עתה נולד לו מחברתו לחיים, סוניה. השניים חיים כאילו אין מחר וגוררים אחריהם את התינוק ברחובות העיר. הדרך להתבגרות שלהם רצופה בכוונות טובות יותר או פחות ובניצוץ חיים שקשה לכבותו. זהו הסרט הטוב ביותר של האחים דארדן לטעמי והוא מבטא אולי גם את ההתבגרות הקולנועית שלהם. המצלמה לא רתומה לגחמות של היוצרים, אלא לגחמות של הדמות והעלילה נסגרת בגאולה של הדמויות הראשיות. מעניין יהיה לראות מה עלה בגורלו של העולל ושל הוריו הצעירים בסרט המשך.

האחים נוהגים לשים במרכז הסרט נער או נערה שחייהם האומללים מביאים אותם למעשה קיצוני.

מדוע אתם תמיד בוחרים לספר סיפור של מתבגר?

"הדמויות שלנו חיות בשוליים", מסביר ז'אן-פייר. "וכאשר מסתכלים בשוליים רואים למעשה איך מתפקדת החברה. אנחנו בוחרים בצעירים מפני שהם עוד יכולים להשתנות", עונים האחים במקהלה.

והרי מבוגרים סובלים בחיים לא פחות מצעירים וגם הם יכולים להשתנות.

"זה מה שמעניין אותנו. למה אני אוהב את האישה הזו ולא אחרת? כי ככה זה", עוקץ אותי ז'אן-פייר. "אנחנו אוהבים לצלם בחורים ובחורות צעירים, אבל אולי מחר זה ישתנה", מוסיף לוק.

בסרטיכם הצעירים עושים ככל העולה על רוחם והמעורבות של ההורים בחייהם שולית. מדוע עולם המבוגרים אינו מתערבב בעולם הצעירים?

"בעיר בה חיינו [העיר סריינג], שהיתה עיר תעשייתית ועברה משבר כלכלי גדול, ראינו המון צעירים לבד, כמו ברונו, כמו רוזטה", אומר ז'אן-פייר. האחים דארדן אלופים בגילוי כשרונות צעירים. כך היה עם אמילי דקאן ("רוזטה"), ג'רמי רנייה ("השבועה"), מורגן מארין ("הבן"), דבורה פרנסואה ("הילד"). כל אלו עברו את טבילת האש הראשונה אצל הדארדנים.

אתם מביימים צעירים חסרי נסיון. איך אתם מצליחים לגלות פעם אחר פעם כשרונות צעירים?

"בסרט "הילד" התחלנו לצלם 250 צעירות באודישן ובסוף נשארו רק שתיים וחשבנו שדבורה [סוניה] היתה הכי משכנעת. המצלמה אהבה אותה וזה מה שחשוב", עונה הדארדן הבכור.

מהם הקשיים בהם אתם נתקלים במהלך העבודה עם שחקנים צעירים?

"כאשר אנחנו עובדים עם שחקנים מבוגרים, יש להם נטיה להתחבא מאחורי ההרגלים שלהם".

בשלב זה אני פוזלת לעבר לוק המצונן שמשאיר לאחיו את כל העבודה השחורה, כלומר הראיון עמי. אלוהים, רק שלא יתעלף דווקא בראיון שלי. והנה הוא פוצה את פיו ומחדד את דבריו של אחיו. "כאשר אנחנו אומרים להם לעשות אחרת, לצעוד באופן שונה למשל, אז הם כבר לא מסוגלים. הגוף שלהם כבול בתוך כל ההרגלים האלה וקשה להגיד להם לעשות אחרת". עבור הדארדנים הרבה יותר קל לעבוד עם צעירים.

הגיבורים הצעירים מתחלפים, אך אוליבייה גורמה לעולם נשאר. השחקן הותיק מופיע באופן קבוע בסרטים של דארדן. גם ב"הילד" הוא מבזיק על הפריים למספר דקות בתפקיד שוטר.

מדוע אתם משתפים את אוליבייה גורמה בכל סרט שאתם עושים?

"אנחנו חברים", מחייך לוק. גם הוא וגם ז'אן-פייר חשבו שצריך למצוא לאוליבייה איזו סצנה. "נפגשנו כאשר קראו לי לשמש כשופט באיזו תחרות. בדרך כלל אני לא משתתף בדברים כאלה, אבל הפעם הלכתי ופגשתי שם שחקן צעיר בשם אוליבייה גורמה", מספר ז'אן-פייר.

בחלק השני של הראיון אני מנסה לברר קצת על האחים כבני אדם, איך הם מסתדרים, אם הם בכלל גרים אחד ליד השני ואיך זה לערבב משפחה ועבודה, אז פנו לקישור שנמצא ממש מתחת לכתבה.