ספיישל אפרים קישון בערוץ הקולנוע הישראלי

אפרים קישון, גדול היוצרים בתרבות הישראלית הלך לעולמו השבוע. ערוץ הקולנוע הישראלי יקדיש את השבת הקרובה ה 5/2 ליצירתו. החל מהשעה 15:00 בשבת ישודרו: סרטי קולנוע, תוכנית אירוח בהשתתפותו וכתבות שנערכו עם אפרים קישון במיוחד עבור ערוץ הקולנוע הישראלי השנה.

הסרטים שישודרו: "סאלח שבתי" (1964), "ארבינקא" (1967), "תעלת בלאומליך" (1968), "השוטר אזולאי" ( 1971), ו"השועל בלול התרנגולות" (1978).

בנוסף תשודר תוכנית מיוחדת של "מופע הקולנוע של זאב רווח" שהוקדשה לאפרים קישון - תוכנית זו הינה תוכנית הטלוויזיה האחרונה בה השתתף קישון ובה דיבר על יצירתו הישראלית. (שני חלקים). בתוכנית התארחו מלבד אפרים קישון: גילה אלמגור, גדעון זינגר, מיקה קרני ומיקי שביב, זהרירה חריפאי, יענקה'לה בן סירא, גבי עמרני ואורחים נוספים שהפתיעו את קישון.

במהלך יום השידורים ישולבו כתבות קצרות שנערכו עם אפרים קישון במיוחד עבור ערוץ הקולנוע הישראלי של yes.

אפרים קישון, אחד הכותבים החשובים והפוריים ביותר של מדינת ישראל, נולד בבודפסט שבהונגריה ב- 1924. שמו האמיתי היה הופמן פרנץ. לאחר שהפך לסופר בהונגריה הוא שינה את שמו לפרנץ קישהונט. כשעלה לארץ בשנת 1949 (הוא היה אז בן 25), עִברת פקיד העלייה את שמו לאפרים קישון, ובשם זה הוא ידוע בארץ ובעולם.בזמן מלחמת העולם השנייה, לאחר שהונגריה נכנסה למלחמה, נלקח אפרים למחנה ריכוז. הוא שרד את מסעות המוות לעבר מחנה ההשמדה סוביבור ולבסוף הצליח לברוח. הוא חזר לבודפסט ומצא שם את משפחתו במחבוא. בעזרת תעודות מזויפות ושכן אציל נפש, הצליחה המשפחה להסתתר עד לסיום המלחמה. בספרו "שעיר לעזאזל" כתב "הם עשו משגה - הם השאירו סאטיריקון אחד בחיים".

בתקופת השלטון הסטליניסטי בהונגריה הצליח קישון להתפרנס יפה מכתיבה עיתונאית בעיתון סאטירי שהיה מגויס לטובת המשטר הקומוניסטי. אבל עבודתו, שנראתה לו שקרית, גרמה לו רגשות תסכול ומחנק כסופר וכעיתונאי. בהזדמנות הראשונה שהזדמנה לו, באמתלה שהוא נוסע לבקר ביריד של פראג, הוא ברח עם רעייתו דרך סלוואקיה ועלה על הספינה "גלילה" בעזרת "ארגון הבריחה" והגיע לישראל.

מעברת "שער העלייה" ליד חיפה הייתה תחנתו הראשונה של קישון בישראל. משם הוא הצטרף לחברים בקיבוץ כפר החורש, שבו היה סניטר. "גיליתי שלא יותר משעה ומחצית נדרשות כדי למרק את השירותים. בזמן הנותר יכולתי ללמוד עברית מספרי דקדוק ישנים". כך עשה אפרים קישון את צעדיו הראשונים בשפה העברית.

לאחר תקופה קצרה עזב את הקיבוץ ושם את פעמיו לתל אביב. הוא נתקבל לעבודה במערכת העיתון ההונגרי "אוי קלט" בתפקיד עורך לילה. בשנת 1951 התקבל קישון ללימודים ב"אולפן עציון" בירושלים והקדיש שנה שלמה ללימוד השפה העברית. "אני לא התנפלתי על העברית בשמחה, אלא מתוך ייאוש. הייתי מוכרח להציל את עצמי מגורלו המר של המהגר הנצחי".

בתום לימודיו באולפן החל קישון בכתיבת סאטירות והציען לכל מערכות העיתונים בארץ. פניותיו נדחו פעמים רבות, עד שזכה והעיתון "דבר" הדפיס, לראשונה בארץ, סאטירה מפרי עטו בשם "תעלת בלאומילך". בשנה זו, 1951, ראה אור גם ספרו הראשון, "העולה היורד לחיינו", שבו נתן ביטוי הומוריסטי לעולמו של העולה החדש.

בשנת 1953, שנתיים בלבד לאחר שסיים קישון את האולפן, העלה תיאטרון "הבימה" את המחזה הראשון שלו, "שמו הולך לפניו", שהיה להצלחה גדולה. לראשונה נמצא סופר שהעז לעקוץ את שלטון מפא"י. דיאלוג כמו " - לאיזו מפלגה אדוני שייך? - אני לא שייך, יש לי כבר שיכון!" היה חידוש בימים ההם. באותה תקופה החל קישון לכתוב פיליטון יומי בעיתון "מעריב", וברבות הימים הפך לבעל הטור הפופולארי "חד גדיא" שהופיע ב"מעריב" באופן קבוע במשך כ-30 שנה.

בסוף שנות החמישים תורגמו מבחר מן ההומורסקות שלו מתוך "מעריב" לשפה האנגלית, והספר Look Back Mrs. Lot נבחר כ"ספר החודש" של העיתון "ניו יורק טיימס". הביקורת השוותה את המחבר לשלום עליכם ולמרק טוויין.

לאחר שביסס את עצמו כבעל טור, כמחזאי וכבמאי תיאטרון, פנה קישון בשנות השישים אל הקולנוע. את "סאלח שבתי", סרטו הראשון, כתב וביים בלי כל ניסיון קולנועי. לאחר מכן כתב, ביים והפיק חמישה סרטים בארץ. ההוקרה הבינלאומית לסרטיו מתבטאת בשלושה פרסי "גלובוס הזהב" שהעניקו לו מבקרי הקולנוע בהוליווד ובבחירתו למועמד פעמיים לקבלת פרס ה"אוסקר". החל משנות השבעים עלו בעולם המוניטין של קישון כסופר וכמחזאי. ספריו הפכו לרבי מכר בארצות מרכז אירופה, ומחזותיו הוצגו ומוצגים ברציפות עד עצם היום הזה.

אפרים קישון הוא בעל אזרחות ישראלית, וכל בני משפחתו הענפה, ללא יוצא מן הכלל, מתגוררים בתל אביב. "זה עניין של כבוד. אינני מוכן להיות שוב יהודי באירופה".

לפני שנתיים זכה קישון בפרס ישראל על מפעל חיים, בשל תרומתו היייחודית לחברה ולמדינה. חבר השופטים של הפרס הגדירוהו כ"אור שניצל מאש השואה, שהעפיל לראש כותבי הסאטירה בעולם". עוד נכתב שם כי קישון שיקף ביצירתו את החברה הישראלית והמחיש את המצוקה החברתית-כלכלית, את האבטלה, העוני ותנאי הדיור הקשים של העולים בראשית ימי המדינה.