ראיון עם פיליפ לה גה, בימאי הסרט מולייר על אופניים

הבימאי פיליפ לה גה, מוכר לצופה הישראלי עוד מסרטו הקודם "הנשים בקומה השישית", קומדיה צרפתית קטנה ומתוקה שהפכה לחביבת קהל הסינמטקים בארץ. לרגל הקרנת סרטו החדש "מולייר על אופניים" שיצא לאקרנים ביום חמישי האחרון בפתיחת פסטיבל הקולנוע הצרפתי העשירי, הגיע לה גה לארץ הקודש ובטרם ישוב לארץ הבאגטים והיין הספקתי להחליף איתו כמה מילים בטלפון.

בשני הסרטים שלך, "הנשים מהקומה השישית ו - "מולייר על אופניים" הגיבור עוסק בשאלת זהותו. האם כבימאי, הקולנוע שלך מציג שאלות בפני הצופה?

[*]

בעיני כבימאי כל סרט הוא בראש ובראשונה מסע. מסע שחלק ממנו כרוך בגילוי עצמי. ב"נשים" הגיבור יוצא ממסגרת חיו הבטוחה ולפתע לראשונה בחייו פועל ללא חשש ממוסכמות ואז מגלה את האני האמיתי שלו. ב - "מולייר על אופניים" שני הגיבורים (פבריס לוקיני ולמברט וילסון) הם אמנם כבר לא צעירים, אבל דרך ההיכרות המחודשת, מצליח כל אחד מהם לבחון שוב את אמונותיו ואת העדפותיו. אני בכלל מנסה שהדמויות שלי יהיו רב ממדיות ככל האפשר, אחרת הצופה ישתעמם. פבריס לוקיני, שאיתו אתה עובד לא מעט, אמר כי "תיאטרון בקולנוע יכול להיות לעיתים תענוג די מפוקפק".

לא חששת מכך שקטעי החזרות על ה"מיזנטרופ, של מולייר ירתיעו ואו ישעממו את מי שלא מכיר את מולייר ואת מחזותיו? אני נזכרתי בסצנה מתוך "יום החצאית" שבה איזבל אדג'אני מצליחה ללמד מולייר רק אחרי שהיא מאיימת על תלמידיה באקדח...

[*]

לא, לא חששתי כלל. הצופה אינו אמור להכיר את מולייר ואת מחזותיו (למרות שהנאתו תגדל אם הוא מצוי בחומר). החזרות על המחזה שימשו אותי כדי להציג את הקרב המתחולל בין שני חברים לשעבר, שנפגשו שוב ומנסים לבחון את יחסיהם גם דרך המחזה המציג שני יריבים – חברים המתקוטטים ללא הפסקה. התיאטרון כאן הוא לא העיקר, אלא ההרמוניה או חוסר ההרמוניה בין שני הגיבורים. אם ירצה הצופה להתעמק גם במחזה, הוא יוכל לשאול את עצמו עם איזו מהדמויות הוא מזדהה יותר - עם אלססט (במקור נקרא הסרט "אלססט על אופניים") הפסימי והציני או עם פילנט אוהב האדם והנאיבי.

[*]

ואם כבר מדברים על היחסים בין שני הגיבורים, האם אין אפשרות לפרש את הקשר ביניהם כקשר של נאהבים? היו קטעים בסרט שהיה נדמה לי שאחד מהם יקום וינשק את השני.

זו נקודת מבט מעניינת שלא חשבתי עליה (צוחק). אני רואה את מערכת היחסים בין שני השחקנים כיחסי אהבה שנאה, אבל רק בין עמיתים למקצוע. הצופים יוכלו לשים לב, שלמרות שהסרט מתאר תקופה קצרה של כמה ימים, מערכת היחסים בין השחקנים בסיום החזרות שונה מאד מזו שהייתה כשרק נפגשו וכל אחד מהם אחרי חזרות ארוכות ומתישות וגם קרב על ליבה של אישה אחת הסיק את המסקנות שלו לגביי עצמו ולגבי חברו.

סופו של הסרט הוא קמעה מפתיע ובניגוד ל"נשים" אין כאן הפי אנד של ממש, האם היו כמה גרסאות לסופו של הסרט?

מלכתחילה, היה ברור לי שלסרט לא יהיה הפי אנד הוליוודי במובן המקובל של המושג. אבל מבלי לקלקל לצופים, אפשר לראות בסיומו של הסרט סגירת מעגל עבור הגיבורים כשכל אחד מגיע להשלמה עם מי שהוא ומבין מה הוא אינו יכול להיות וכשאתה נוהג לפי האני האמיתי שלך יכולות להיות לכך השלכות לטוב ולרע.

[*]

היו לי עוד לא מעט שאלות ללה גה. רציתי לדבר איתו על הצילום און-לוקיישן באתר נופש מבודד מלא חופים נטושים ובתים ישנים ומטים וגם לשאול על נושא הרכיבה על אופניים כמטאפורה לחופש אבל מטבעם של ראיונות טלפוניים, הם אינם ארוכים וגם צריך להשאיר משהו לפעם הבאה...