אחד הסרטים הרי מיוחדים שנעשו בשנים האחרונות היה "דרייב" בבימויו של ניקולס וינדינג רפן ובכיכובו של ראיין גוסלינג. מצד אחד הסרט נחשב למאוד אמנותי ומסוגנן. מצד שני הוא קיבל רק מועמדות אחת לאוסקר בקטגוריה זניחה הקשורה לסאונד. או שאנשים לא סבלו את הסרט או שהם שקעו בתוך הכיסא ולא רצו שהוא יגמר. אני פשוט לא רציתי לקום וללכת הביתה. רציתי עוד. "דרייב" הוא סרט אלים ולא שגרתי שהושפע מסרטים כמו "נהג מונית" ו"היסטוריה של אלימות". יחד עם זאת הייתה לו שפה ויזואלית ומוזיקלית משלו. פס הקול של הסרט היה אחד מפסי הקול האפקטיביים והמשמעותיים ביותר בשנים האחרונות.
[*]
שיתוף הפעולה בין רפן וגוסלינג לא נגמר. בקיץ הם חוזרים עם "רק אלוהים סולח" ונראה שהקונספט לא שונה בהרבה. "רק אלוהים סולח" מרגיש כמו המשך ל"דרייב". גוסלינג שוב משחק דמות אכזרית, אלימה ומפחידה. מפחידה בעיקר בעקבות היותה דמות שמרוצצת גולגולות ומרטשת איברים בשקט נפשי מוחלט והבעת פנים ריקה כאילו היא משקה פרח בגן.
ג'וליאן (גוסלינג) פועל כמבריח סמים בעולם התחתון של בנגקוק. אימו של ג'וליאן (כריסטין סקוט תומאס) מסבירה בפתיחת הטריילר שבזמן שהיא הייתה בהריון עם ג'וליאן, הרופאים הבחינו בכך שהעובר שונה ומוזר, והמליצו לה להפסיק את ההיריון. אבל היא לא הסכימה לעשות הפלה. מצד שני היא לא מבינה את בנה ולעולם לא תבין. אחרי התיאור הזה, ג'וליאן מכה מאפיונר מקומי, גורר אותו בשיניו ואז מגיע המוזיקה. זה לא עוד טריילר עם אותה התרועה שמלווה את כל הסרטים, אלא מוזיקה אוטנטית שיש לה חלק גדול ביצירת אווירה שונה בטריילר לא פחות מאשר בסרט עצמו.
[*]
הטריילר הראשוני חושף את העולם התחתון רווי הסקס והאלימות בבנגקוק. על פי אתר IMDB, ג'וליאן מתבקש ע"י אימו לנקום במי שאחרי על מות אחיו ונראה שמערכת היחסים בין האם לבן היא הכל מלבד רגילה. יריבו, צ'אנג, מתברר כמאפיונר אכזרי לא פחות ממנו, הסצנה בטריילר בה הוא נועץ שני להבין בידיו של מסכן כלשהו מזעזעת, אבל פשוט אי אפשר שלא להתרשם מכך, כי רפן הוא הדבר הכי טוב שקרה לקולנוע המסוגנן מאז טרנטינו.
דרייב לא מרגיש כסרט הוליוודי בכלל. הרי רפן, שכתב וביים אותו, הוא יליד דנמרק. על אף שבמרכז הסרט עומד כוכב הוליוודי, הסגנון של רפן מופיע בכל פריים כחתימה. הצבעים, הבימוי והאכזריות שהפכו את "דרייב" לסרט כל-כך מרתק ובלתי נשכח ילוו גם את "רק אלוהים סולח", אלא שהפעם נראה שרפן מעלה את רף האלימות וגם דמותו של גוסלינג, שבסרט הקודם בעיקר החטיפה, הולכת לחטוף גם היא לא מעט מכות בעצמה.
"רק אלוהים סולח" לא יהיה סרט לכל אחד, אבל אם דרייב השאיר עליכם רושם עז, זה הולך להיות סרט השנה שלכם. בטקס האוסקר הבא יתעלמו ממנו כמו שהתעלמו מ"דרייב", אבל בעוד 20 שנה, אחרי שאנשי האקדמיה בהוליווד יזכו לראות את התמונה הגדולה, רפן יחשב לאחד מבמאי הקולנוע הגדולים ביותר.