לא מזמן יצא אל ספריות הוידאו הסרט "גיבורים דימיוניים". לכאורה, מדובר בעוד דרמה השוכבת לה בטן גב על המדף המאובק בספריית הוידאו השכונתית ומחכה לאיזו יד רעננה שתבוא ותגאל אותה מייסוריה הקשים. ידי הייתה לפחות אחת מהיידיים האלו, והאמינו לי, שהיא לא הצטערה על כך בכ-לל.
העלילה היא כביכול פשוטה: התאבדותו הפתאומית של הבן הבכור, האתלט, המוצלח והמוערך, גאוות המשפחה, מובילה לסערת רגשות מטלטלת ומטרידה, הפוגעת באנשי המשפחה כאפקט הדומינו, כאשר כל אחד מהם מנסה להתמודד עם המקרה בדרכו האישית והמיוחדת שלו, ומנסה לתפוס מפלט שונה מהרגשות המנוגדים הפורצים החוצה.
קשה לי להודות בזה, אך הרבה זמן לא ראיתי סרט שריגש אותי באמת כמו "גיבורים דמיוניים". כבר בעשר הדקות הראשונות להקרנתו, הסרט מצליח להוכיח לצופה, שיוצרי הסרט לא מזללים באינטילגנציה שלכם ובמקום דרמה כבדה יש לנו כאן אלמנטים אירוניים המלווים בהומור שחור מוקצן וייחודי.
הסרט מצליח להעביר עלילה שלכאורה נשמעת כה פשוטה וחסרת עניין, בצורה מדהימה, חכמה ושנונה, ע"י בניית דמויות באופן נכון ומקצועי. אחד מהפלוסים של הסרט, הוא שהוא מצליח לגבש לעצמו דמויות עגולות, הניתנות לשינוי, אך יחד עם זאת, שומרות על קו אחיד לאורך הסרט."גיבורים דימיוניים" מגיש לנו את החיים כפי שהם. בשיא הפשטות, אך יחד עם זאת, בשיא המורכבות. ארחיק מעט לכת ואומר כי הוא נותן לצופה מראה על הפנים האנושיות ועוסק בשאלת השאלות: "איך מתמודדים עם המוות"? איך מתגברים על האובדן ועל השכול ומהם דרכי ההתמודדות שהחברה צריכה לסגל לעצמה.
הסרט מראה לנו בצורה פנטסטית, עד כמה חיינו שבריריים, כמה דק הוא החבל בין החיים לבין המוות ואיך אירועים טרגיים מסוגלים לשנות אנשים בין רגע ולחשוף את אופיים האמיתי.
חשוב להדגיש, כי הסרט הוא אינו סרט דכאוני כלל וכלל. נהפוך הוא, הוא דווקא מתעמק בצד היותר אופטימי של הכאב, בצד היותר קליל ורענן ומפזר הומור במקומות מפתיעים וחדשניים.
וכמובן, שאי אפשר שלא להתייחס לקאסט המדהים. הסרט, החובק בתוכו שמות גדולים, כגון: סיגורני וויבר, ("הנוסע השמיני", "הכפר"), התורמת את נוכחותה העילאית, כאשר היא משחקת באופן כה מקצועי ואמיתי ומכניסה קצת פילפל ואופי מיוחד לדמותה של סנדי טראוויס, אם המשפחה השכולה.
ג'ף דניאלס, ("טיפשים בלי הפסקה", "השעות"), שמשחק את אב המשפחה השכול, בן טראוויס, נותן הופעה מרשימה ביותר ומשכנעת. בין השחקנים הנוספים, ניתן למנות גם את השחקן הצעיר והמוכשר - אמיל הירש ("איזו מין שכנה"), בן ה - 20, שנמצא עדיין בתחילת דרכו בעולם הקולנוע וכבר מאיים להפוך למגנט המעריצות הבא.
"אנו פוסלים עשרות תסריטים כאלו ביום. העלילה נראתה לי בנאלית מאוד, אך העובדה כי היא נכתבה ע"י בחור כישרוני בן 22, גרמה לי להרים טלפון לבעלי ולומר לו: 'מותק, עלינו על משהו'." כך טענה מפיקת הסרט, אילנה דיאמנט, באחד מראיונותיה. וכאן המקום לתת לעצמנו כמה חיזוקים חיוביים, כי אילנה דיאמנט היא משלנו, היא כל כך משלנו עד שאפילו בחרנו בה כמלכת היופי של ישראל, רק שאז קראו לה אילנה שושן.
ואכן, אחד הדברים שיותר הפתיעו אותי בסרט, היה גילו של הבמאי. דן האריס, בן ה - 26, מגלה ב"גיבורים דימיוניים" כישרון בלתי נדלה של בימוי וכתיבה מקורית ומסקרנת. וזו לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה, האריס כתב גם את "אקס-מן 2" שהיה סרט מצויין ובימים אלו מצלמים עוד עיבוד קומיקס שכתב, "סופרמן חוזר" שנראה בשנה הבאה.
הצופה הפוטנציאלי, יוכל להינות בגרסה המתורגמת ב - DVD, בהפצת חברת "גלובוס גרופ", מהצצה אל "מאחורי הקלעים" של הסרט, ומהטריילר (הבקרוב) שלו.