גבהים ישנים

בזמן השהות שלי בפסטיבל הסרטים בלוס אנג'לס (שבו השתתף "ילדים טובים", סרט הביכורים שלי ואף זכה בפרס) החלטתי ללכת לראות בקולנוע את סרטו הראשון והמצליח של כריס טריו, "Heights". אחד המתנדבים בפסטיבל שהוא גם סטודנט לקולנוע ב UCLA המליץ לי עליו בחום והוא אפילו טען שהסרט הטריד את מנוחתו ועורר בו מחשבות רבות במשך כמה ימים.

בעקבות דבריו די ציפיתי לצפות בסרט הזה. להפתעתי "Heights" הוא בדיוק ההפך מסרט שמטריד את המנוחה. נכון הוא אומר כמה דברים על המין האנושי בעזרת סיפור חביב, צילום ועריכה נקיים ונעימים לעין ומשחק מעולה. אם זה מה שהטריד את מנוחתו של הסטודנט הצעיר בן העשרים ואחת אני לא רוצה לדמיין אותו יוצא מ"צבים יכולים לעוף".

כסרט בכורה סרטו של כריס טריו הוא סרט מהוקצע עד השנייה האחרונה. אין כאן ראשוניות, אין כאן תעוזה, אין כאן נוכחות של במאי – יש כאן מוצר קולנועי בורגני מצוחצח ומבריק עם תסריט בנוי היטב, עשייה מקצועית מרשימה ומשחק שמצליח לתפוס אותך - וזאת הפתעה מכמה שחקנים צעירים שלא ידעתי שהם בכלל יודעים לשחק. אבל הגבהים שאליהם "Heights" שואף מפילים אותו בסופו של דבר והופכים אותו לסרט שהמנויים השבעים בני ארבעים פלוס בקולנוע לב לבטח היו חוגגים עליו במשך חצי שנה לפחות אם לא יותר.

הסרט מתאר מערכות יחסים בין העשירים והיפים במנהטן בימינו. דיאנה היא כוכבת על במות ברודווי שבתה הצלמת, איזבל, עומדת להתחתן עם עורך דין יהודי חתיך בשם ג'ונתן. השכן של איזבל וג'ונתן הוא שחקן צעיר בשם אלק שנבחן להשתתף בהצגה שדיאנה עומדת לביים. לכל הארבעה יש סודות אפלים שהם לא רוצים לחשוף אבל המציאות הפכפכה ובסופו של דבר הם יצטרכו להתמודד עם השקרים שהם חיים מדי יום ביומו.

גלן קלוז היא דיאנה, דיוות התיאטרון שממלאת את חייה במסיבות ובאנשים זרים כדי לעורר עניין בבעלה שהולך ומתרחק ממנה ומחזר אחרי שחקנית צעירה המשתתפת באותה הצגה שבה היא מככבת. איזבל לעומתה בטוחה שהיא מאוד רוצה להתחתן אבל החלום שלה להצליח כצלמת כמעט והולך לאיבוד בעקבות ההכנות לחתונה. ג'ונתן לעומת זאת מסתיר סוד אפל שעולה וצץ כאשר עיתונאי מנסה ליצור איתו קשר בשביל כתבה מיוחדת שהוא עורך על צלם אופנה מפורסם. אלק מתלבט האם הוא צריך להענות לחיזוריה של דיאנה או שלהשיג את התפקיד דרך המיטה. הצרה שאלק לא כל כך מסתדר עם נשים במיטה ומעדיף גברים.

"גבהים" מתאר את חיים של צביעות, סודות ושקרים. השקרים שאנחנו מספרים לעצמנו כדי שנוכל ולהמשיך לחיות והשקרים שאנחנו מספרים לאחרים כדי שהם ימשיכו לאהוב או לחבב אותנו. וכמובן כל הסודות שאנחנו שומרים עמוק בתוך הארון. כל זה מוגש בצורה נטולת תעוזה או ביצים, צורה שמתאימה מאוד למפיקי הסרט שהם ג'יימס אייבורי ואיסמאיל מרצ'נט (שנפטר השנה) שיצרו את "שארית היום", "אחוזת האוורד", "זיכרונות אהבה מפירנצה" ושאר ההפקות התקופתיות שהיו להיטים בשנות השמונים ותחילת התשעים. השניים ממקמים עלילה שכל כך אופיינית להם במנהטן ונותנים לטירון לביים תחת השגחה צמודה, התסריט של הבמאי אפילו שוכתב עבורם.

לא סבלתי ב"גבהים", אפילו מאוד נהניתי. המשחק של כולם נפלא במיוחד גלן קלוז כדיווה גדולה מהחיים. גם הצוות הצעיר כגון ג'יימס מרסדן (צייקלופ בX-מן), אליזבת בנקס ("סיביסקיט" ובקרוב "בתול בין 40") או ג'סי ברדפורד, בתמונה הקטנה ("מעודדות צמודות") נותן הופעות אלגנטיות ויפות. הדמויות מעניינות, העלילה מרתקת ואפילו הצליחו להפתיע אותי בסוף עם נשיקה אחת לוהטת. אז אולי צמח לנו כאן במאי מקצועי מרשים שימשיך ויעבוד בהוליווד כי הוא יודע לייצר דרמות עשויות היטב, אבל יוצר עם להט פנימי ששורף את המסך לא ממש התגלה כאן.