לסרטה של טניה וקסלר היה את כל הפוטנציאל להיות קומדיה היסטרית חצופה, נועזת, ערמומית וסופר סקסית. במקום זה קבלנו סרט מדושן ועייף המיועד לקשישות ונשים בורגניות שרוצות לראות סרט על מיניות אבל בלי סקס. התוצאה בסופו של דבר הוא סרט משעשע אך לא באמת מעניין שניצל בעיקר בזכות החן הבלתי נדלה של כוכביו.
[*]
התסריט של סטיבן דייר ודונה ליסה דייר מתאר את השתלשלות האירועים האמיתית שהובילה להמצאת הויברטור. "היסטריה" היה יכול להיות חצוף, מהנה ומצחיק ביותר אבל הסרט שעוסק באופן מפורש במיניות של נשים מתגלה כשמרני ביותר. יותר מכך - זאת לא קומדיה שעוסקת במיניות אלא קומדיה רומנטית שעוסקת בשידוכים.
[*]
רופא צעיר ואידיאליסט המפוטר מעבודתו בבית חולים מוצא את עצמו עובד אצל מומחה לרפואת נשים. ההתמחות של אותו רופא הוא טיפול במלנכוליה וחרדה אצל נשים - תופעה שלה הוא קורה "היסטריה". הוא מצליח לגרום לנשים המגיעות אליו לטיפול להפטר מהסיפטומים הנ"ל על ידי דחיפת אצבעותיו לתוך איבר מינן. כאשר הרופא הצעיר מתחיל לעבוד אצל הרופא הוותיק העסק הופך אפילו למצליח ומשגשג הרבה יותר. בינתיים הרופא הצעיר נקרע בין אהבתו לבת הבכורה והמרדנית ובין האחות הצעירה והשמרנית, זאת בזמן שהוא עסוק בריפוי נשות החברה הגבוהה.
[*]
יו דנסי מתוק ונעים כרופא הצעיר המתגלה כבעל כשרון על באוננות לנשות החברה הגבוהה ואילו ג'ונתן פרייס מוצלח כרופא הוותיק. רופרט אוורט נפלא ומלא חן כחברו העשיר והשותף להמצאת הויברטור. אבל מי שכמובן גונבת את ההצגה היא מגי ג'ילנהול במבטא בריטי כבת המרדנית שלטענת אביה המומחה סובלת מ"היסטריה" אבל היא בעצם נאבקת בשוביניזם ובחוסר הצדק בלונדון באותה התקופה. פליסיטי ג'ונס מגלמת את אחותה הצעירה והכנועה.
כאמור, הסרט היה יכול להיות הרבה יותר חצוף, סקסי ונועז אבל התוצאה היא שמרנית, בורגנית ולעיתים אף טלוויזיונית. התסריט והבימוי נטולי ההשראה ניצלים בעיקר בשל צוות השחקנים המוצלח ושחקניות המשנה שלעיתים אף גונבות את הפוקוס מהשחקנים הראשיים. ככה זה ששלל נשים בגיל העמידה מקבלות אורגזמה. היוצרים בעלי הדעות הקדומות חשבו שזה בעיקר מצחיק ולא סקסי וכך סרט על המצאת הויברטור ומיניות של נשים הופך לעוד מוצר קולנועי שסובל משוביניזם גם אם הוא לא מתכוון לכך.