Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ראיון מיוחד - במאית הגשר והומלנד שרלוט סילינג

ראיון מיוחד עם הבמאית הדנית, שרלוט סילינג, שנודעה בזכות בימוי ארבעת הפרקים הראשונים בסדרה הדנית "הגשר" לצד בימוי בפרקים בסדרות נוספות ונחשבות כמו "הומלנד", "האמריקאים" ו"הרודן". סילינג שהגיעה לישראל כאורחת של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה והעבירה סדנת אמן במסגרתו, מספרת בראיון לאתר "סרט" מה היא חושבת על הגרסה האמריקאית ל"גשר" ("היא אלימה מדי"), מה היא חושבת על הדמויות הנשיות בטלוויזיה האמריקאית ("כל דמות בסדרת איכות כיום היא דפוקה ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באישה") ואיך זה לעבוד מול שחקנית כמו קלייר דיינס.

שרלוט סילינג לא ניחשה מה עומד בפניה כשהסכימה לביים את הפרקים הראשונים של סדרה דנית-שבדית בשם "הגשר". סילינג (54), ילידת דנמרק, הייתה במשך מעל לעשור בכלל שחקנית, לאחר מכן למדה תסריטאות ורק בגיל מאוחר יחסית החליטה לעשות מעבר לעולם הבימוי והפכה להיות בכירת במאיות הטלוויזיה בדנמרק. בין היתר ביימה סילינג סדרות מקומיות מצליחות כמו "Unit One", הגרסה הדנית המקורית לסדרה "The Killing" ואפילו סרט משלה אותו ביימה וכתבה בשם "מעל לרחוב, מתחת למים". "חשבתי לעבוד על הסדרה כפרויקט צדדי בזמן שאני מגייסת כסף לסרט שלי, אבל היא הפכה לדבר גדול בהרבה ממה שציפינו", היא מספרת.

[*]

"הגשר" מגוללת את חקירת רציחת אישה שמתגלה על גשר בגבול בין שבדיה לדנמרק, אותה חוקרים במשותף צוותי חקירה מדנמרק ומשבדיה, המובלים על ידי בלש דני בשם מרטין וחוקרת שבדית הסובלת מתסמונת אספרגר בשם סאגה. הסדרה זכתה להצלחה בינלאומית גדולה, נמכרה לשידור בעשרות מדינות ברחבי העולם ואף הופקה לה גרסה אמריקאית, בה נשכרה סילינג לביים את אחד הפרקים.

אהבת את האדפטציה האמריקאית לסדרה?

"צפיתי רק בהתחלה, לצערי אין לי מספיק זמן פנוי לצפות בטלוויזיה, אבל הבנתי שעכשיו זה נהיה מאוד אלים. מה שאהבתי אצל האמריקאים זה את העובדה שהם צילמו הכל באור. זה היה שונה לחלוטין מהגרסה הדנית בה צילמנו את רוב הסצנות בשעות הלילה. כשביימתי את הפרק אצלם ניצלתי כל הזדמנות לצלם את השמש ולהאיר את הדמויות".

האדפטציה האמריקאית ל"גשר" לא הייתה הסדרה היחידה אותה נשכרה סילינג לביים בארה"ב. בעקבות הצלחת הסדרה ברחבי העולם, עלה קרנה של הבמאית הדנית והיא ביימה פרקים במספר מהסדרות המובילות בארה"ב בהן "הומלנד", "האמריקאים" ו"הרודן".

בטלוויזיה האמריקאית יש אקסיומה שהיוצר הוא המלך והבמאי הוא רק איש צוות טכני להשכרה. הרגשת את זה בעבודה שם?

"אולי זה בנאלי ואולי אני משקרת לעצמי, אבל אני מעמידה פנים כאילו אני אחראית על הכול בהפקה ומשתדלת להיות שעתיים לפני כולם ברעיונות שלי מבחינת הכיוון בו יש לביים את הפרק. ככה שאפילו שהיוצרים הם אלו שאחראים, הם לעיתים קרובות מרגישים מספיק ביטחון כדי לסמוך עליי. הם אוהבים את זה שיש לי רעיונות טובים שיכולים להוסיף לסדרה".

איך הרגשת מבחינת ההבדל בסדר הגודל של הפקת "הגשר" האמריקאית מול זו הדנית?

"בהתחלה ראיתי חמישה בלוקים בניו-יורק וחשבתי 'זו באמת התכנית שלי?', אבל אז כשהתיישבתי מול המצלמה, הבנתי שהכל זה בעצם אותו דבר: תמיד יש את הסצינה, השחקנים. תמיד יש משהו שאתה יכול להוסיף מעצמך לסצינה. כל עוד אתה יודע את החזון שלך ונותן את כל מה שיש לך, העבודה היא לא שונה במהות שלה".

ואיך היה לביים כוכבת כמו קלייר דיינס בעונה הרביעית של הומלנד"?

"קלייר מקסימה, היא בעלת משמעת עצמית גבוהה ומאוד נחמדה. התפקיד שלה הוא כל כך מסובך עבורה, מפני שבעונה הזו הדמות של קארי הופעת ליותר ויותר מנוכרת מעצמה ומהסביבה. היא בודדה והיא צריכה להבין מי האדם המוזר הזה ואיך להתחבר אליו רגשית והיא עושה את זה באופן יוצא דופן. נהניתי מאוד לעבוד איתה ומהמחויבות שלה לתפקיד".

[*]

"הומלנד", כמו הגשר, היא גם עיבוד אמריקאי לסדרה זרה. מה את חושבת דרוש כדי לעשות אדפטציה מוצלחת?

"כשאתה מעבד משהו אתה צריך שיהיה לך רעיון משלך על למה אתה רוצה לעשות את העיבוד. צריך לעשות משהו שאתה באמת רוצה להגיד. אחרת למה לטרוח ולעשות עיבוד רק בשביל כסף, אם אין לך משהו להגיד?"

בימים אלה עובדת סילינג על תסריט לסרטה השני, שיתרחש בדנמרק ויעסוק באב שנטש את בנו לאחר שנולד, ונפגש עימו בפעם הראשונה לאחר 20 שנה. במקביל מחפשת סילינג רעיונות לפיילוט טלוויזיוני שהיא תביים בטלוויזיה האמריקאית.

מעניין אותך יותר כיום לעבוד על סרטים משלך או להמשיך בעשייה הטלוויזיונית?

"לא הייתי רוצה להתפרנס רק מלעשות טלוויזיה אמריקאית, עשיתי את זה במובן מסוים בשביל לצבור ניסיון והכרה. הטלוויזיה גנבה את כל הזמן שלי. זה מאוד מתיש, שנה וחצי חייתי במלונות. הייתי שמחה לעשות סרט אמריקאי, אבל לאו דווקא סרט הוליוודי בתקציב גבוה. ראיתי הרבה קולגות שלי עושים סרט בתקציב גדול, שכבר נעשה אלפי פעמים קודם וזה פחות מעניין אותי. הייתי מעוניינת לצלם משהו בתקציב נמוך עם רעיון ייחודי משלי ושאני שולטת בתוכן שלו. במובן הזה הטלוויזיה האמריקאית היא מקום יותר מעניין ויותר פתוח לרעיונות חדשים מאשר הוליווד".

תעשיית הקולנוע והטלוויזיה היא מקום מאוד גברי, את מרגישה שיותר קשה לך כאישה להתקדם בה?

"אי אפשר להכחיש את זה - אחוז הנשים בהפקות הוא נמוך מאוד. ב-FX ׁ(חברת הכבלים שהפיקה את "הגשר" בארה"ב, א.ש) היינו רק אני ועוד במאית מתוך 100 אנשי הפקה גברים. כל מה שאנו עושות ואומרות ודרך החשיבה שלנו נוצרה בעולם גברי. אנחנו צריכות לסובב את זה, לא לבודד את עצמנו במסגרת מסוימת ולהביא לתעשייה צורת מבע וחשיבה שנובעות ממקום אחר. גם אני קורבן לצורת החשיבה ה"גברית" הזו. כשאני רואה סרט אני נרתעת מדמויות של נשים וגברים זקנים כי כך הרגילו אותנו. זה לא טוב ואנחנו צריכים לשנות את דרך החשיבה הזו".

גם הדמויות הנשיות שביימת כמו סאגה ב"גשר" וקארי ב"הומלנד" הן דמויות נשיות מובילות בחברה גברית, שהודבקו לדמויותיהן סממנים של בעיות נפשיות. את רואה את זה כחלק מהסטיגמה על מקומן של הנשים בעולם הגברי?

"זה מפני שכל הדמויות הנשיות המשוגעות נכתבות על ידי גברים", אומרת סילינג בהומור. "כל דמות בסדרת איכות כיום היא דפוקה ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באישה, כי זו הדרך שאנו מסתכלים על זה כחברה. אני מבינה את זה, את האופן האי-רציונאלי בו אנו נראות מנקודת מבט גברית. כשביימתי את דמותה של סאגה קראתי חומר רב על אוטיזם ואספרגר והשתעממתי כי היה כתוב רק מה הם לא מסוגלים לעשות. לילה אחד התעוררתי באמצע חלום עם התגלות - הבנתי שסאגה היא בעצם צבי. היא מסתכלת לצדדים באופן תזזיתי, לא צפויה, לא איכפת לה להחליף בגדים מול כולם. בצורה זו האוטיזם שלה מאופיין באופן יצירתי ושהשחקנית יכולה להתחבר אליו. מאותו רגע זה השפיע על כל הדרך בה צילמנו את הסצנות וזה עבד".

היה לכם חשש שאנשים לא יתחברו לדמות שלה?

"בטח. חשבנו שהדמות תהיה כל כך מעצבנת שאנשים ישנאו אותה. אמרנו לעצמנו שאם התכנית תיכשל אז זו הייתה הסיבה, אבל זה הפך לדבר גדול והבנו שעשינו משהו בטלוויזיה שהתפתח כמו בחיים האמיתיים - אתה מתחיל בדמות שאתה לא אוהב ועם הזמן מתרגל אליה ולומד אפילו לאהוב אותה. זה היה הישג גדול שהצלחנו לגרום לצופים לחבב אותה".

אחרי ההצלחה בעולם הבימוי החלום של הצלחה בתחום המשחק נעלם?

"אני מאוד ביישנית ומשחק זה דבר כה יקר ערך ועדין ואני לא מספיק בטוחה כשאני עושה את זה ולכן הפסקתי לשחק. בסרט שאני כותבת עכשיו יש תפקיד שמתאים לי, אבל אני לא יודעת אם אני אעז לעשות אותו. אני אשמח לשחק אבל זה כה קשה עבורי, שמישהו צריך להתחנן בפניי כדי שאחזור לעשות את זה".

סייעה בהכנת הכתבה: נטע שניצר