"מגרש הרוסים" היא יצירה מיוחדת, מהסוג שכאן ממשיכה לספק. היא מספרת על העלייה הרוסית בתחילת שנות ה-90, חלק ניכר מהדיאלוג בסדרה בשפה הרוסית, ולכן היא מצריכה מהצופה שאינו דובר השפה תשומת לב מיוחדת. היוצרים יבגני רומן (במאי "איסט סייד", שגם במרכזה סיפור ירושלמי עם קשר רוסי), ודימיטרי מלינקי הצליחו לשחזר את ירושלים בשנות ה-90 ושזרו בתוך עלילת המתח פרטים שמתכתבים עם דמויות מהחיים האמיתיים ואבחנות לגבי המקום של העלייה הרוסית בתרבות הישראלית.
זוהי סדרה שאינה נרתעת מתיאורים גרפיים של אלימות קשה, וכמו בסדרות מתח שאינן מכאן, היא אינה חסה על הצופים הרגישים לדם. הסדרה נפתחת בסצנת רצח אכזרי של אישה ואם צעירה, עולה חדשה מרוסיה, שהרוצח חורט על מצחה מספר. בהמשך יתברר שיש כאן רוצח סדרתי ושלמספרים יש משמעות, שמתבהרת עם כל פיתול עלילתי ויש רבים כאלה.
פרסומת
בפתיח היפהפה של הסדרה משולבות תמונות מרגשות מהארכיון של העלייה ההיא, כולל המורה באולפן הכותבת על הלוח בגיר את המילה "סבלנות", המצרך שהעולים נדרשו להסתפק בו במהלך הקליטה שלהם בארץ חדשה. בפתיח נראים גם כדורי הגרלת הלוטו שעליהם מספרים מסתובבים. מי תהיה הבאה בתור שעליה ייחרט המספר הקטלני? הסדרה החידתית לא עושה לצופים חיים קלים כשהיא מספקת את המידע לגבי הזהות הפוטנציאלית של הרוצח בטפטופים קטנים, ומשאירה את הצופים גם הם בתפקיד הבלש שצריך לפענח סימנים ולהגיע לאמת.
על חקירת הרצח מופקד הבלש המשטרתי יהודה (יעקב זדה דניאל, "פאודה"), חוזר בתשובה גרוש. המשחק המדויק של דניאל בתפקיד מרגש ממש וזהו אולי הטוב בתפקידיו עד כה. הוא מצליח ליצור דמות עגולה, לא חפה מבעיות, אך תמיד אנושית וקשובה. הסיפור המקביל מתרחש בלנינגרד בה אנדריי, קצין לשעבר בקג"ב (כוכב הקולנוע אנטולי בליי שעזב את רוסיה בעקבות הפלישה לאוקראינה) מנסה להציל את בנו שהואשם ברצח מגזר דין מוות. שני הסיפורים נפגשים ושני האבות, החוקר והאב הישראלי והאב הרוסי, ייאלצו לשתף פעולה כדי לגלות כיצד הגיע הרוצח מרוסיה לישראל, או שמא יש כאן סיפור אחר לגמרי.
"מגרש הרוסים" מצטיינת בניואנסים רגשיים של הדמויות שלה. כך למשל כאשר מאשה (לנה פרייפלד, "אלף"), שנקשרת לפרשה, הופכת לחלק מהחקירה. יהודה פוגש את מאשה העובדת במתנ"ס בזמן העלאת סצנה מהמחזה "פיטר פן" בו הילדים האבודים מדברים עם וונדי. כמו כמעט כל פרט בסדרה, גם לבחירת המחזה יש משמעות שמתבהרת בהמשך. הקשר שנרקם בין מאשה ליהודה מתואר ברגישות ובעדינות, המאפיינת את הסדרה לכל אורכה.
למרות שזו סדרת מתח, רצופת נושאים קשים וכאובים, לא נעדר ממנה הומור דק, הבולט בעיקר כאשר מדובר בפערים בין-תרבותיים ולשוניים. כך למשל כאשר יהודה מנסה לתקשר עם אנדריי כאשר שניהם אינם מבינים מילה מדברי השני. המתורגמן שמגויס לתפקיד הוא דווקא בחור ערבי שנמצא בתא המעצר, שדובר רוסית שוטפת כי למד רפואה ברוסיה. בתוך התרגום הליטרלי שלו הוא שותל גם מסרים אחרים, שנוגעים ליחסים הטעונים בין יהודים לערבים. גם בפרק ששמו "בוגה נייט" שמשמעו "אין אלוהים", מתכתבת האמירה הזאת עם החזרה בתשובה של יהודה, ששומע את המילים הללו ומפרש אותן בצורה הפוכה. הסדרה מטפלת ברגישות ובעדינות בנושא החזרה בתשובה של הגיבור בשל מחלת בתו האהובה. הוא מאמין שהחזרה בתשובה היא שהצילה אותה, מול הסקפטיות של גרושתו ושל הסובבים. לרגע אין כאן גיחוך או הקטנה של העמדה האמונית הזאת. יהודה הוא דמות רבת רבדים, ובשום רגע לא הופך לסטריאוטיפ.
"מגרש הרוסים" מתכתבת בצורה מתוחכמת עם המציאות בישראל בשנות ה-90. כך היא מתייחסת למשל לחטיפת המטוס הידועה של חובבי ציון ברוסיה, רומזת לדמות ציבורית ידועה מהעלייה שהפכה לפוליטיקאי, ואינה מוצגת כאן באור חיובי במיוחד, ולמתחים בין הציבור הישראלי לעולים החדשים. הקשר לשם הסדרה "מגרש הרוסים", המקום בירושלים שכפי שנאמר בסדרה נקנה מהרוסים עבור "תפוזים", מפותל אף הוא. תפוזים ופרדס יופיעו כאן גם בהקשר אחר עם התרת העלילה. בדומה לסדרות מתח משובחות אחרות, היא מצליחה להתעלות מעל עלילת הרצח והתעלומות הסבוכות שלה ולספק אבחנות ותובנות על המצב האנושי: אבות ובנים, משפחה ואומה, אמונה ככוח מרפא והרוע הקיים בעולם, שכפי שאומר יהודה, לא צריך לספק לו תירוץ. אך לצד הרוע, קיימים כאן גם אנושיות ואהבה, שאולי יצליחו במאבק נגדו.