Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: יומן מסע – יאיר הוכנר מסכם את פסטיבל ברלין 2015

סקירה מיוחדת של מבקר אתר סרט יאיר הוכנר, ששב מפסטיבל הקולנוע בברלין עם לא מעט חוויות וצפייה בכמה מהסרטים המופרעים והמדוברים של הפסטיבל בהם העיבוד החדש והמצולם של דיסני ל"סינדרלה" וסרט חדש על שרלוק הולמס המתאר את הבלש הותיק בזקנתו. אז מה היו רשמיו של הוכנר מהפסטיבל? הפרטים המלאים בכתבה שלפניכם.

פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של ברלין חגג החודש 65 שנים להיווסדו. כמו בכל שנה הגעתי לפסטיבל כדי לצפות בסרטים עבור פסטיבל הקולנוע הגאה אותו אני מנהל בסינמטק תל אביב ויחגוג ביוני 2015 עשור. לעומת הפסטיבל הצנוע שלנו בתל אביב, האירוע בברלין הוא אחד מפסטיבלי הקולנוע הגדולים והחשובים בעולם לצד קאן, ונציה וטורונטו. לצדו מתקיים שוק סרטים עצום ממדים שבו מוצגת כמות כפולה של סרטים. קניינים ומנהלי פסטיבלים מרחבי העולם מבקרים בו ומחפשים אחרי הלהיט הבא. מאחר והגעתי למטרה מאוד מסוימת לא זכיתי לצפות בהרבה סרטים מחוץ לתחום הלהט"בי, אך גם בתחרות הרשמית הוקרנו שלושה סרטים בנושא, כל אחד מרשים בדרכו.

השחקנית האיטלקייה אלבה רורוואכר מופיעה בתפקיד הראשי בסרט "בתולה מושבעת" של הבמאית לאורה ביספורי, שמגיע מאלבניה. מסתבר שישנו מנהג לא סימפטי בכפרים מבודדים באיטליה, אלבניה ועוד ארצות באגן הים התיכון שבו כדי לשרוד את החיים הקשים והלא סימפטיים של החברה השוביניסטית והפרימיטיבית, נשים רווקות בגיל מתקדם קוצצות את שערותיהן, מתלבשות בבגדי בנים, עובדות במקצועות פיזיים קשים ובעצם הופכות לגברים לכל דבר ובצורה זאת מכלכלות את הוריהן המזדקנים.

הסרט מתאר את סיפורה של אנה. אחרי מות הוריה היא מחליטה לחפש את אחותה שעזבה את הכפר, התחתנה ויש לה ילדה. היא נודדת אל העיר הגדולה ומגלה עולם חדש לחלוטין שבו הזהות המגדרית שהיא בנתה לעצמה עד היום מתערערת לחלוטין והיא זוכה לראשונה בחייה בגיל מבוגר יחסית לגלות מי היא ומה היא. הסרט המאופק והצנוע הזה הוא לא יצירה גדולת מידות אלא אינטימית ובעיקר נשען על ההופעה המעולה של הכוכבת המרשימה שלו.

"אייזנשטיין בגואנאחוואטו" סרטו החדש, האנרגטי והפרוע של הבמאי הותיק, פיטר גרינאוואי ("הטבח, הגנב, אשתו והמאהב", "כתוב בעור"), הוא סיפורו של הבמאי הרוסי פורץ הדרך סרגיי איזנשטיין - גדול במאי רוסיה בראשית המאה הקודמת. האיש שהביא למסך הגדול את "מהפכת אוקטובר" ו"אוניית הקרב פוטיומקין", מגיע למכסיקו כדי ליצור סרט במימון של זוג אמריקאים עשיר ונהנתן. הוא עושה זאת אחרי שניסה את מזלו בלוס אנג'לס ולא הצליח ליזום שום פרויקט. במכסיקו הוא נסחף לרומן סוער שמשכיח ממנו את העבודה שאליה הוא התחייב. סרטו החדש של גרינאוואי היה יכול להיות שיעור משמים בהיסטוריה של הקולנוע אבל הוא הופך את חוויית הצפיה למשעשעת, שלוחת רסן ומבדרת. אם כבר ללמוד על קולנוע רוסי בתחילת המאה הקודמת אז רק ככה. אייזנשטיין מתאהב נואשות במדריך המכסיקני הצמוד שלו, גבר יפה תואר, נשוי עם ילדים המחזיר לו אהבה. "אייזנשטיין בגואנאחוואטו" הוא סרט מסחרר חושים, עמוס בקלוז-אפים על איברי המין של שני הכוכבים כאשר זכורה לטובה במיוחד סצנת מין חודרנית לוהטת המתארת בפרוטרוט את הפעם הראשונה שאיזנשטיין נחדר. הסצנה הזאת ואחרות גורמות ל "50 גוונים של אפור" להחוויר ולהיראות כמו סרט לילדים בגן חובה.

סרט נוסף שהשתתף בתחרות הרשמית הוא "אבא גדול, אבא קטן וסיפורים אחרים" של הבמאי פאן דאנג די מויאטנם. יצירה פיוטית עם צילום מרהיב עין. העלילה מתרחשת בסייגון בסוף שנות ה-90 ומתארת את עולמו של וו (Vu) סטודנט לצילום המתעד את סביבתו הקרובה ובמיוחד את עולמו של שותפו לדירה טאנג, בחור יפה תואר המסובך קשות בעולם התחתון ועוסק בהשלמת הכנסה בסחר בסמים, הימורים וזנות. הם נאלצים להימלט מהעיר הגדולה אל הכפר ביחד עם חבריהם האחרים אחרי שהיו מעורבים בעימות אלים עם כנופיית גנגסטרים. המתח המיני בין שני הגברים הצעירים עתיד לשנות את עולמם.

"אבא גדול, אבא קטן וסיפורים אחרים" הוא קולנוע למי שאוהב אירועים בסדר גודל אחר. לא מדובר בסרט רגיל שיש בו עלילה אחת מרכזית וצפויה. מדובר ביצירה מונומנטלית, המורכבת משלל סיפורים קטנים הבונים יחד עולם גדול ומורכב שמייצר אווירה ייחודית והופכים את חוויה הצפייה בסרט לנדירה בעוצמתה. מהכרך הגדול לג'ונגלים הבוציים, הבמאי פאן דאנג די לוקח את הצופים למסע שרצוי וכדאי לראות רק על המסך הגדול.

סרטים נוספים שצפיתי בהם במסגרת התחרות הרשמית מביאים למסך הגדול קולנוע צעיר, פרוע, בועט ונועז שמוכיח שגם בתחרות מכובדת ולעיתים קצת מנומנמת כמו זאת בברלין יש אפשרות לפרוץ גבולות קולנועיים ולאתגר את הקהל הבורגני לובש החליפות ושמלות הנשף.

"ויקטוריה" הגרמני של הבמאי סבסטיאן שיפר הוא One Shot (צילום בטייק רציף ללא חיתוכים)הבאורך של 140 דקות, החושף לפנינו סיפור מפגש מפתיע בין ויקטוריה, מהגרת ספרדייה בברלין הנתקלת בארבעה צעירים מקומיים. הסרט מתחיל במועדון קטן בו היא פוגשת את העבריינים הקטנים, אך מלאי הכריזמה הסוחפים אותה להרפתקה עוצרת נשימה. הצילום הווירטואוזי של סטרולה ברנדט גרובלן זיכה אותו בפרס מוצדק על ההישג הטכני המרשים.

אפשר ורצוי לציין לטובה את המשחק של כוכבת הסרט לאיה קוסטה וארבעת הגברברים שלצידה, שהופכים את החוויה הזאת לאינטנסיבית במיוחד. אין ספק שהסרט הזה ראוי להיות מוקרן בבתי הקולנוע בישראל ומעניין אם יהיה איזשהו מפיץ אמיץ במיוחד שייקח על עצמו את המשימה.

עוד סרט אלים ומדמם הוא "המסע של צ'אסוקה". מדובר בקומדיה הסוריאליסטית החדשה וההזויה של הבמאי היפני הותיק, סאבו. עלילת הסרט מספרת על מלאך שתפקידו היה להגיש תה למלאכים הכותבים את הסיפורים של בני האנוש. הוא מגיע לכדור הארץ כדי להציל צעירה אילמת מתאונת דרכים שנוצרת על ידי אחד המלאכים הפחות סימפטיים.

להפתעתו הוא מגלה שיש לו כוחות לרפא אנשים חולניים (בכל פעם שהוא מציל מישהו הוא גם מקיא), הוא הופך לכוכב טלוויזיה, לאחר מכן לסוג של משיח בלי חמור לבן, אבל עם צמד כנפיים לבנות מזויפות שגם נלחם במאפיה ולאט לאט זיכרונו מתחיל לחזור אליו ועברו האלים והמדמם כאיש יאקוזה מתחיל לרדוף אותו. הסרט מעלה שאלות על תרבות הרייטינג, משמעות החיים והמוות, כוחה של אהבה והאם יש חיים אחרי המוות. הוא מתהדר בהומור שחור ובשלל איברי גוף נחתכים, נקטעים, נערפים וכמובן שפע של הקאות בשלל צבעים. מדובר בחוויה הפרועה והבלתי צפויה ביותר שנתקלתי בה במסגרת התחרות הרשמית.

שני סרטים הוקרנו מחוץ לתחרות אבל עדיין במסגרת הרשמית: "מר הולמס" המכובד של ביל קונדון ובכיכובו של איאן מקק'לן כשרלוק הולמס הקשיש החי בכפר עם אם הבית לורה ליני הנפלאה ובנה הצעיר והסקרן. לעומת שיתוף הפעולה הקודם של קונדון ומקק'לן "אלים ומפלצות" העסיסי הסרט הזה רגוע בהרבה, ומזכיר יותר דרמה טלוויזיונית של BBC. בכל מקרה, התוצאה מכובדת אבל לא מסעירה. מי יודע, אולי בשנה הבאה מקק'לן יהיה מועמד לאוסקר על תפקיד זה.

עוד הוצג העיבוד הקולנועי החדש של אולפני דיסני לסיפור "סינדרלה" בבימויו של קנת בראנה ובכיכובן של קייט בלאנשט כאימה החורגת והמרושעת. הלנה בונהם קרטר היא הפייה הטובה ולילי ג'יימס כסינדרלה.

[*]

(הפרמיירה של סינדרלה בברלין: צילום יאיר הוכנר)

בלאנשט האלוהית עושה מטעמים מהתפקיד העסיסי שניתן לה, אבל מעבר לכך בראנה מצליח להפתיע וכנגד כל הסיכויים ליצור סרט דיסני קלאסי נטול ציניות שעדיין מודע לעצמו ומותאם לקהל העכשווי, למרות שאין לו שום יומרה לשכתב את היצירה המוכרת והאהובה. בקיצור, בעיקר כיף. הסרט ייצא בישראל בתאריך 19.3.