מסיבת פרישה: ביקורת סרט דוקומנטרי

אסף ארנרייך מתעד באהבה את משפחתו בטווח הזמן שבין שתי מסיבות פרישה של הוריו הנשואים מזה 45 שנה בסרט הדוקומנטרי "מסיבת פרישה" שיוקרן השבוע בסינמטק ת"א לאחר בכורתו בפסטיבל הקולנוע בחיפה בשנה שעברה. אמו, בתזמון מושלם עם פרישתה לגמלאות, חלתה בפיברומיאלגיה, מחלה שגורמת לכאבים עזים בכל גופה, ובמקום לנצל את החופש המיוחל, היא מעבירה את ימיה בין המיטה לספה בסלון. במקביל, אביו הוורקהוליק, עובד מדינה שפרישתו מתקרבת, חושש מהלא נודע ומחוסר המעש שבחיי פרישה. אסף, הבן הצעיר מבין שלושה והיחיד שעדיין לא הקים משפחה, מלווה את אמו בין רופאים לטיפולים ומנסה לגשר ככל האפשר על הפערים ההולכים וגדלים בין הוריו. זאת כאשר הוא עצמו נמצא על סף עליית מדרגה ביחסים עם חברתו כשהשניים מחפשים דירה להשכרה.

אסף מתמסר במלואו למטרה למצוא פתרון למחלה של אמו. בהתחלה זה נתפס כסיוע מובן מאליו של בן לאמא, אבל ככל שהאמא הולכת ונהיית יותר ויותר מתוסכלת וחסרת סבלנות, כך גם אסף מגיע לנקודות קיצון חדשות בנסיונות לעזור לה. מנקודת המבט שלי, ההגזמה הזו פוגעת בשיקול הדעת שלו, כאשר הוא בבירור לוקח צד, מסנגר על אמו מול אביו וגם מגיע למשבר ביחסים עם חברתו. להגנתו ייאמר שהדירות להשכרה שהם רואים ביחד באמת מזעזעות, אבל החברה רואה בזה ניסיון להתחמק מהמהלך לחלוטין.

[*]

הסרט מספק הצצה כנה להתמודדות עם המצב, גם אם חלק מהסצינות מרגישות משוחזרות ומבוימות. הצבת המצלמה ברגעים הכי אינטימיים וכואבים של המשפחה בוודאי לא עוזרת לאסף, שלא פעם חוטף צעקות להפסיק לצלם. בבימוי שלו ארנרייך מעביר ביקורת סמויה על אחיו הנשואים שלא נמצאים שם כמותו בשביל האמא ומופיעים בסרט רק פעם אחת, במסגרת אירוע משפחתי. ממש כמו בסרט עלילתי, בסופו של דבר המתח בין הנפשות הפועלות מגיע לקתרזיס וכמו בסרט הוליוודי מיד אחרי זה מגיע ההפי אנד. לא פעם הסרט מדגיש את החשיבות שבפשרה ובהסתכלות על חצי הכוס המלאה של המצב. כאשר האמא סוגרת את התריס בסלון כי נשקף ממנו בית החולים שבו נפטרו הוריה, האבא מזכיר לה שבאותו מקום נולדו ילדיהם ומתעקש לפתוח. בסופו של דבר התריס נשאר חצי סגור (או חצי פתוח, תלוי במתבונן).

כמו שאסף אומר בקריינות בתחילת הסרט, מנפלאות העריכה לדחוס אירועים מהחיים בשלוש דקות ולדגמן משפחה. הרבה יותר מורכב להיות אותה משפחה בתקופות קשות. בוודאי שממש לא פשוט לתעד ולהקרין את הסיטואציות האלה לקהל הרחב, במיוחד כשעבור כל אחת מה"דמויות" הכל היה יכול להסתיים אחרת. הסרט מנסה ללהטט בין נושאים רבים, ביניהם פחד מזקנה, התמודדות עם מחלה, מחויבות, הרמוניה משפחתית וכו', ולעיתים מרגיש לא ממוקד. כמעט ואין סצינה שאסף לא מופיע בה, וזה מובן כי בהיעדרו אף אחד לא ייזום את הצילום, אבל בכל זאת הדבר גורם לתחושה שהסרט סובב סביבו וזו כנראה לא היתה הכוונה. למרות החסרונות, אסף הוא דמות דומיננטית, האהבה שלו לאמא מורגשת מאוד בבימוי ובזוויות הצילום והסרט מרגש ומעורר אמפתיה.

הסרט "מסיבת פרישה" יוקרן בסינמטק ת"א שש פעמים במהלך חודש מרץ. ההקרנות הקרובות: יום שישי 15 במרץ בשעה 13:30, יום שבת 16 במרץ בשעה 11:30 ויום שלישי 19 במרץ בשעה 18:00