העולם הזה קשוח וינסה לשבור אותך, אתה חייב תמיד לדחוף קדימה

יש הרבה שמות תואר לתאר את ערן בן יעקב או בשם העט שלו - ערן ב.י. סופר, במאי, מרצה, מפיק, וגם קצין לשעבר, אבל אם תשאלו אותו הוא קודם כל תסריטאי. "הייתי קצין במשך שנה, אבל כן נשאר לי הלוק הצבאי והרבה אנשים רואים אותי בתור הטיפוס המחוספס. אבל מתחת לפרסונה הזו מסתתר בחור די רגיש. אני לא רואה כדורגל, אני צמחוני, יש לי לא מעט ידידות שאני מייעץ להן, ובעיקר אני מעדיף סרטים רומנטיים". מאחורי רוב התסריטים של ב.י מסתתר סיפור אהבה. בין אם זה רומן בין אביב אלוש הפושע לדניאל גל התמימה יותר ב"כיפה אדומה" או סרט הביכורים שלו כבמאי, "אם וכאשר", שמתאר בעדינות את התאהבותם של גרוש טרי ורווקה מבוגרת. "זה נכון, אני קודם כל רומנטיקן ואני אוהב לכתוב על סיפורים רומנטיים".

אני מדבר עם ערן לקראת ערב הפרמיירה של סרטו החדש – הקומדיה הרומנטית "מתחתנת", בכיכובם של דין מירושניקוב והילה סעדה, שיצאה בסוף השבוע לאקרנים. הסרט מספר על רווקה (סעדה) שבוחרת להתחתן עם עצמה, אך הכל משתנה כאשר היא פוגשת גבר חדש (מירושניקוב). על טרנד זה שמע ב.י מחבריו ולאחר מכן צפה בסרט דוקומנטרי בנושא. כמובן, שהתסריטאי ישר קפץ על הרעיון ליצוק מכך קומדיה רומנטית ישראלית.

בטרם נהפך לתסריטאי היה ערן קצין משוחרר שרצה ללמוד פסיכולוגיה במטרה להיות יועץ ארגוני. מפני שמקצוע זה מחייב לבחור תואר נוסף, בחר בן יעקוב הצעיר לקחת תואר עיוני בתחום הקולנוע. "לאורך הלימודים איבדתי עניין בתחום הפסיכולוגיה ויותר עניין אותי תחום הקולנוע", הוא נזכר. "משך אותי תחום התסריטאות. כתבתי תסריט באורך מלא בשם 'גיבורים קטנים', הגשתי אותו למפיקה, ביחד קיבלנו תקציב מקרן הקולנוע ומשם הפכתי לתסריטאי".

[*]

(הבמאי ערן ב.י בסט סרט בקייב)

אתה ממליץ ללכת לפי הדרך כזו שלא כוללת לימודים?

"יש מקצועות שצריך סולם, יש מקצועות שאם אין לך כנפיים אתה תיפול. בעולם היצירתי של הכתיבה והבימוי יש איזו קפיצה כזו שאתה לא צריך סולם, אתה צריך להוכיח את היכולת שלך, להוכיח שאתה מספיק טוב. אני תמיד מספר לסטודנטים שלי שבתסריטאות אין תעודה, אתה צריך תסריט שכתוב היטב".

ההצלחה של "גיבורים קטנים" חיברה את ב.י דווקא לעולם תכניות המציאות שהיו אז בתחילת דרכן. הוא התחיל עם "סוף הדרך" ו"דרוש מנהיג", אך משם המשיך לשעשועונים וגם ערך את "הדוגמניות". בנוסף, הוא המשיך לתפקד כתסריטאי ראשי בעונה השנייה של תוכנית הדגל של yes- "תיכון השיר שלנו". אבל ככל הנראה שמעתם על ערן ב.י בעקבות הבלוג הקטן שפתח התסריטאי והפך להיות תבנית לימוד עבור כל חובב תסריטאות. כשרוב התסריטאים רוצים לספק מהידע שלהם, הם בוחרים לעשות את זה דרך ספר. מדוע בחרת בדרך שהרבה פחות משתלמת כלכלית?

"הפתיחה של הבלוג היא אחד הסיפורים היפים שקרו לי בקריירה וכמו הבחירה בתחום הקולנוע, גם זה קרה לי במקרה. באותה תקופה קיבלתי עבודה בתור העורך הראשי של אתר 'נענע 10'. הרגשתי שאני לא מספיק מכיר את השטח בתחום הזה של ניהול אתר, אז יצרתי פרויקט קטן שעסק במשהו שאני מבין בו וזה תסריט. בדיעבד, זה הפך ליצירה הנקראת ביותר שלי עד כה. מספר האנשים שנחשפו לבלוג הוא גבוה יותר ממספר האנשים שנחשפו לסך כל יצירותיי עד כה. יש מצב שאם בסוף תסכם את חיי, זו תהיה התרומה הכי משמעותית שלי או היצירה הכי חשובה. יצא לי להיפגש עסקית עם תיסלם, אותם אני מעריץ מאז שהייתי נער. בסוף הפגישה מישהו פנה אליי בתור ערן ב.י. יזהר אשדות הסתכל עליי ואמר לי- 'אתה ערן ב.י.?'. עניתי לו בחיוב. הוא אמר: 'אחלה בלוג, אני ממש לומד ממך המון'."

בנוסף להצלחה של הבלוג, כמות התחומים בהם נגעה הקריירה של ב.י היא עצומה. "עשיתי סרטי ילדים, קומדיות ודרמות, אפילו ערכתי סרטי אימה לאיתן גפני", הוא אומר ומוסיף: "גם עסקתי בחדשות, בריאליטי, קליפים, עיתונות, אבל בסופו של דבר אני חושב שהתפזרתי יותר מדי. העצה שלי לצעירים היא להתמקד. חציתי את קו הבימוי לפני כ-10 שנים ורק שם בערך התבהר לי מה אני רוצה לעשות, וזה לביים."

בראייה אחורנית, אתה מתחרט על כך שלא התמקדת כבר בשנות ה-20 שלך?

"לא. בגיל 21 רק יצאתי מהצבא, יצאתי לטיול ואת היצירה הראשונה שלי פרסמתי רק כשהייתי בן 30. לקח לי זמן להתבשל. אחד הדברים שאני רוצה להעביר כמסר הוא שצריך להבין שלפתח קריירה, כל קריירה, לוקח זמן. עם כל הכבוד לסיפורים מקסימים על כאלו שעשו אקזיט בגיל צעיר, אלה מקרים בודדים. אז אני ממש לא חושב שבגיל 21 הייתי צריך להחליט מה אני צריך לעשות".

האם אתה חושב שהיום בישראל זה אפשרי להתפרנס מכתיבה?

"כן, אבל לוקח זמן לבנות את הקריירה הזו. קודם כל, גם אני וגם אשתי (הסופרת הגר ינאי) שנינו אנשים שמתפרנסים מכתיבה. יש לי מזל שבנקודה הזו אני ממוקד בתסריטים ובהפקות דרמה ואני מביים, מרצה ועורך תסריטים. אבל לקח לי משהו כמו 20 שנה להגיע לנקודה הזו. התחלתי בתור עורך תוכן בחברת הפקה, אחר כך התקדמתי להיות העורך הראשי ואז המנהל של אותה חברה, ומשם עברתי לעוד מקומות. אז התשובה הקצרה היא כן, אבל לוקח זמן לבנות את הקריירה הזו".

זה לא סוד שבישראל 2022 יש הרבה תחרות בין אמנים, בעיקר בין הוותיקים לבין הצעירים יותר. זה גם לא סוד שאתה דווקא נוהג לעזור ולפרגן לדור הצעיר. מדוע בחרת לנהוג כך?

"בינינו, אני חושב שזה עניין של אופי. נכון, יש הרבה תחרות ותחרות קשה אבל אני בחור שמבחינת אופי קצת יותר מדי טוב בשביל טלוויזיה. אחת הסיבות שאני כבר לא עורך ריאליטי היא שלא יכולתי יותר, אפילו אחרי שערכתי כמה סדרות שאני מתחרט עליהן כמו סדרה של דודו טופז ו'הדוגמניות'. אני אוהב לעזור, אני לא אוהב לפגוע. אני מאוד אוהב ללמד ולעזור לאנשים למצוא את הדרך שלהם בחיים. עקרונית, זה לא חכם מבחינה עסקית כי אתה מלמד מישהו לכתוב תסריט ואז לוקחים אותו במקומך. אבל קודם כל, יש לי מספיק ביטחון בשביל לומר שאני מספיק טוב במה שאני עושה. דבר נוסף זה שאני כל פעם מכיר אנשים חדשים, רבים מהם צעירים. אני גם מלמד אותם, גם לומד מהם וגם עובד איתם. הרפלקסיביות הזו בסופו של דבר עוזרת לי."

[*]

(תמונה מהסרט "מתחתנת". באדיבות סרטי יונייטד קינג)

מה מבחינתך הלאה?

"כרגע 'מתחתנת' יוצא ואני מאוד גאה בו. זה מאוד מרגש לראות אנשים מגיבים טוב ליצירה ובעקבות זה יש את ההמשך של 'מתחתנת' שיהיה או סרט המשך או סדרת המשך. חוץ מזה, יש כל מיני פרויקטים שאני עובד עליהם. בביזנס הזה מתוך 20 דברים שאתה תעבוד עליהם כנראה שאחד יקרה, לאו דווקא האחד שהכי חשוב לך. לכן, ואני לא צוחק, אני עובד בכל רגע נתון על 20 פרויקטים במקביל בהבנה שרק אחד מהם יקרה. אחד מהפרויקטים המרכזיים הוא קו-פרודוקציה מאוד מעניינת עם ארץ שמעולם לא עשינו איתה הפקה משותפת, אבל אני לא יכול להרחיב עליה. אחד נוסף זה סרט קולנוע, לא רומנטי דווקא, עליו קיבלתי תקציב פיתוח וכנראה לקראת סוף השנה אנחנו נצא להפקה שלו".

יש לך עצה סופית לקולנוענים צעירים?

"אני תמיד אומר שיש שלושה תנאים הכרחיים למקצוע הזה. אסור לך לפחד מביקורת ויש הרבה ביקורת בענף הזה. אסור לך לפחד להיחשף כי אם אתה לא תביא את האותנטיות הפנימית שלך, זה לא מעניין. אתה חייב לגעת פנימה ולהראות את העולם הפנימי שלך. הדבר האחרון הוא שאסור לך להישבר ולהתייאש אף פעם. העולם הזה הוא קשוח והוא ינסה לשבור אותך אבל לא משנה מה - אתה חייב תמיד לדחוף קדימה".