הייתי חייבת לברוח מאיראן לפני שיפגעו בי; לעולם לא אוכל לחזור לשם

סעיד חנאי היה איש משפחה אוהב לאשתו ולשני ילדיו. הוא היה אדם מאמין ובוגר "משמרות המהפכה", אדם אהוב על ידי שכניו, פועל בניין ועל פניו איראני מן השורה. אלא שבשנים 2000 ו-2001 הפך חנאי לרוצח הסדרתי המפורסם ביותר בתולדות איראן, כשרצח בעיקר בחניקה 16 זונות בעיר הקדושה משהד וזכה לכינוי "הרוצח העכביש" .סרטו החדש של הבמאי השבדי יליד איראן עלי עבאסי, "עכביש קדוש", משחזר את אותה פרשייה בסגנון ה"פשעי אמיתי" שכה פופולרי בימינו. למרות (ואולי בזכות) הבוטות והנימה הסנסציונית של הסרט, הוא אפקטיבי ומשכנע ומעורר לא מעט שאלות נוקבות על איראן של ימינו ועל היחס לנשים בה.

פגשתי את השחקנית האיראנית זאר אמיר איברהימי, שמגלמת בסרט עיתונאית חוקרת איראנית שלמרות התנכלויות של המשטרה והממסד האיראני נחושה לחשוף את הרוצח הסדרתי, בסמוך לסיומו של פסטיבל קאן, שבו היא הוכרזה כשחקנית הטובה ביותר על תפקידה המדהים. איברהימי הייתה כוכבת פופולרית באיראן וברחה משם לאחר שסרטון אינטימי שלה הודלף לרשת. בעקבות כך, נאסר עליה להופיע בקולנוע ובטלוויזיה האיראנית למשך 10 שנים וכן נגזר עליה מאסר בפועל ו-99 מלקות והיא ברחה מאיראן לפריז. יש לה מבט חודר ועגמומי ובעיקר נוכחות ממגנטת. הראיון איתה היה אחד המרגשים שקיימתי עם שחקן כלשהו.

ב-15 השנים האחרונות את חיה ופועלת מחוץ לאיראן, איך הגעת לגלם את הדמות הראשית בסרט?

"התחלתי בסרט בכלל כמלהקת שחקנים ומפה לשם כשישבתי עם הבמאי וחשבנו על מי תגלם את השחקנית הראשית די התלבטנו. אני מכירה אישית את העיתונאית שחקרה את אותן פרשיות רצח. מעבר לכך אני מכירה לא מעט עיתונאיות באיראן מהתקופה שעוד גרתי שם. היינו יושבות ומדברות לא מעט ומאוד הופתעתי מרמת הלחץ והקשיים של העיתונאים באיראן ומהקשיים שמערימה עליהם הממשלה על בסיס יומי כמעט. בסוף אמרתי לעלי 'אני רוצה לגלם את העיתונאית' והוא מייד הסכים. תיעלתי לתוך הדמות שלי בסרט את כל החוויות של חברותיי וגם את מה שאני חוויתי לא פעם כשחקנית באיראן עד שברחתי משם ב-2008 והשארתי שם את כל משפחתי (איברהימי מזילה דמעות). אני כל כך מתגעגעת למשפחה שהשארתי מאחור".

(איברהימי בסרט "עכביש קדוש". תמונות בכתבה באדיבות סרטי יונייטד קינג)

מה החשיבות מבחינתך בתפקיד הזה?

"היה לי מאוד חשוב לגלם דמות שהיא גם אישה וגם עיתונאית - גם מגדר שמופלה לרעה באיראן וגם מקצוע שזוכה ליחס משפיל במדינה שבה גדלתי. אני זוכרת שהיו עוצרים אותי ברחוב ומעירים לי שהמכנסיים שלי קצרות מדי או שכיסוי הראש שלי לא מכסה את כל ראשי. בדמות שלי בסרט יש משהו שקורה תיגר על כל המוסכמות הלא הגיוניות לחלוטין של המצב היום באיראן. העיתונאית החוקרת היא דוגמה לאדם מאוד אמיץ שמוכן לקחת סיכונים במקום שלא להיות בנורמה זו ממש סכנת מוות. חשוב לי לציין שעד היום אני מאוימת על ידי שליחי המשטר האיראני". מכיוון שעבאסי לא הורשה לצלם באיראן הסרט צולם בירדן ולפי הבמאי הממשלה האיראנית ניסתה לטרפד את הפקת הסרט לכל אורכו ואף הודיעה כי הסרט מושווה ל"פסוקי השטן "של סלמן רושדי והינו בבחינת חילול קודש מוחלט. למרות המיקום, הבמאי מצליח ליצור סרט שהינו סיוט אחד גדול, סיוט ששיאיו בלילה בסצנות שבהן יוצא הרוצח לשחר לטרפו. עבאסי הפך לסנסציה של קאן עם סרטו הקודם "גבול", סרט אימה יוצא דופן שעסק באחר ובשונה. עבאסי, שעדיין מחזיק בדרכון איראני, גם ביים לאחרונה את שני הפרקים האחרונים בעונה הראשונה של הסדרה המעולה "האחרונים מבינינו".

האם משפחתך שבאיראן מודעת לסרט? האם הם יוכלו לראות אותו לדעתך?

"המשפחה שלי די סבלה בגללי. השלטונות די התנכלו להם מאז שעזבתי. אנחנו שומרים על קשר בכל מני דרכים שאני לא יכולה לפרט. הם מאד מודעים לקריירה שלי ואפילו מצליחים לצפות בסרטים שלי. כמו ברוסיה בימי המלחמה הקרה יש הברחות של סרטים לאיראן ומי שמאד רוצה יכול לצפות בכמעט כל סרט שיוצא במערב. אחרי שהם צופים בסרט חדש שלי אנחנו מדברים עליו".

האם יש לך אפשרות לחזור לאיראן?

"לצערי לא. בגלל ההסתבכות שלי עם המשטר וההתנגדות שלי לצנזורה האיראנית הייתי חייבת פשוט לברוח משם לפני שיפגעו בי והיה לי די ברור שלעולם לא אוכל לחזור לשם" (איברהימי בוכה פעם נוספת).

הסרט מתאר את הרציחות בבוטות מזעזעת ועוכרת שלווה והלב יוצא לאותן נשים אומללות שמסיימות את חייהן בידיו של רוצח המצדיק את מעשיו בכך שהוא עושה את מלאכת הקודש של אללה. מה שלא פחות מטריד בסרט היא העובדה שלאט לאט הרוצח צובר פופולריות בקרב החברה האיראנית שהופכת אותו למלאך בשורות האל שנתפס כקדוש מעונה שראוי ומישהו ימשיך את עבודתו.

מעבר לדמות העיתונאית החוקרת שאת מגלמת, הדמות המרתקת הנוספת בסרט לטעמי היא של הנבל, הרוצח הסדרתי. כמלהקת תוכלי לספר איך בחרתם את השחקן שיגלם אותו?

"את ההשראה לליהוק הדמות הראשית קיבלתי מסרט תיעודי שנעשה בסמוך ללכידת אותו רוצח סדרתי. בסרט אותו רוצח נדמה כאדם די נחמד, בעל משפחה שאהוב על ידי אשתו, ילדיו ושכניו. רצינו שאת התפקיד יגלם מישהו שהקהל יוכל להזדהות איתו. מחדי באחסטני היה למען האמת השחקן הראשון שעשיתי לו אודישן ואז פגשתי עוד עשרות שחקנים, אבל בסוף חזרנו אליו ובחרנו בו במיוחד כי עלי הוקסם ממנו. מחדי הוא שחקן תיאטרון מעולה והתפקיד היה אתגר אדיר בשבילו. אני זוכרת שאחרי שבועיים צילומים הוא הפך למאוד כעוס, התנתק מכל הצוות וממש נדמה היה שהדמות של אותו רוצח סדרתי איימה להשתלט עליו. כשקראתי בזמנו שהדמות של הג'וקר השתלטה על הית לדג'ר חשבתי שזה קשקוש, אבל ב'עכביש קדוש' ממש ראיתי איך דמותו של הרוצח חדרה למחדי מתחת לעור. זה היה די מפחיד. אולי בזכות זה התפקיד שלו הוא עוצר נשימה וכל כך משכנע".

היחס המוצג בסרט לנשים העוסקות בזנות מצד החברה על כל גווניה - המשטרה, מוסדות הדת, האדם ברחוב - מחפיר. במהלך הסרט גם מוצגת התמה שאנשים רבים חשבו שאותו רוצח הינו בעצם אדם העושה טובה לחברה האיראנית ומנקה את רחובותיה מזוהמה. עברו מאז אותה פרשיה כ-20 שנה. האם לדעתך יש שינוי כלשהו היום בחברה האיראנית ביחס לאחר לשונה, ולאותם נשים העובדות בתעשיית המין?

"לצערי הרב, לא. ראיתי לאחרונה סרט המראה כי ההטרדות ברחוב כלפי נשים רק התגברו והחברה רק נהייתה יותר ויותר קיצונית. בעוד שבמערב יש ניסיונות ממוסדים לעזרה לעובדי תעשיית המין כמקלטים וניידות שמחלקות אמצעי מניעה, הגישה באיראן היא שאין מה לטפל בעניין כי אין עניין. כל הניסיונות של שחקניות באיראן לדבר על 'מי טו' או על מצב הנשים במדינה מייד מושתקים על ידי השלטון. אבל אני מאמינה שאי אפשר להשתיק אנשים וכמו שבסרט כל ניסיונות הטיוח של הרציחות וניסיונות ההשתקה של העיתונאית החוקרת לא צלחו, גם המחאה באיראן תפרוץ ותגדל" (ממש לאחר פסטיבל קאן פרצה באיראן "מחאת החיג'אב" מה שהופך את דבריה של איברהימי לנבואיים).

בקרוב תעשה איברהימי היסטוריה כשתהפוך לאיראנית הראשונה שתביים סרט לצד במאי ישראלי – הבמאי הישראלי זוכה האוסקר לסרט הקצר גיא נתיב, שבחודש שעבר סרטו החדש "גולדה" הוצג בפסטיבל ברלין. בסרט בהפקת "קשת סטודיוס" תככב איברהימי כג'ודאית איראנית שמקבלת הוראה מהשלטונות לזייף פציעה ולהפסיד בכוונה באליפות העולם הג'ודו.

מה דעתך על קולנוע איראני בימינו?

"שאלה מורכבת. יש באיראן יוצרי קולנוע אדירים כג'פאר פנאהי ואסגאר פרהאדי. צריך לזכור שזו תעשייה שנמצאת תחת צנזורה אדירה ולכן הרבה פעמים מדברת בקודים שיותר מובנים לאיראנים מאשר לזרים, למשל נשים בסרטים האיראנים אינן מעשנות וכמעט לא מקיימות יחסי מין. 'עכביש קדוש' שלא צולם באיראן, בורא איראן שלדעתי היא הרבה יותר אותנטית מרוב הסרטים שתראה".

עלי עבאסי אמר במסיבת עיתונאים אחרי הקרנת הסרט כי הוא מקווה שהסרט יהיה "אגרוף לפנים" לצופים, אבל בעיקר לשלטונות האיראניים שלטענתו גם ניסו לטרפד את הפקת הסרט. מה דעתך על אמירה זו?

"אני יודע שהשלטונות האיראניים מאוד סקרנים לדעת איך הצגנו את דמותו של הרוצח ואיך התייחסנו לכל הפן הדתי שליווה את הרציחות. אני מקווה שהסרט יעצבן כמה שיותר אנשי ממשל בטהרן. האמת כואבת".