לקראת פסטיבל סרטי הסטודנטים: סקירות הסרטים הקצרים

מירה – אנחנו רגילים לשמוע על חיי אמנים עצמם, אך כיצד מקיימים חיים לצד הצל הגדול של הפרסום? אלמה בן זאב, נכדתו של הדוקומנטריסט החשוב דוד פרלוב, החליטה להאיר בסרטה התיעודי הקצר "מירה" את הזרקור על אלמנתו, אך יותר מכך על הקשר ההולך ומצטמצם (בשל פגעי הזמן) בינה לבין אותה מירה פרלוב - שתמיד הייתה לה חברת אמת, כשלא הייתה "אשתו של...", אך כמעט אף פעם לא סבתא. דרך שימוש בחומרי הארכיון של האפוס התיעודי של פרלוב, "יומן", ותיעוד השמחה המהולה בעצב של מירה - אז והיום - בן זאב רוקמת לא רק מחווה למורשת הדוקומנטרית אותה היא נושאת גנטית, אלא פואמה צילומית על זקנה, הרהורי חרטה והמטריארכליות בחברה הישראלית. (דניאל עמיר)

כולם יודעים - חברות בין שתי נערות שעומדת במבחן והעולם האכזרי של בני הנוער הם נושאים שראינו בהרבה סרטים וסדרות טלוויזיה, בגרסאות הנעות מהקומי לטרגי. בסרט הזה, מדובר בשתי נערות, שאחת מהן עברה הטרדה מינית, וחברתה, ההולכת למסיבה בבית הנער שהטריד את חברתה הטובה ביותר. הדינמיקה האינטימית בין שתי הנערות, שאף נרמזת בה התאהבות לא ממומשת, מתוארת בסרט ברמיזה. גם דימוי גוף והפרעות אכילה נכנסים לסיפור. סרטה של ליה דקל מצליח לתאר בצמצום ובמדויק את האכזריות הטמונה ביחסי כוח חברתיים. הצילום היפה והמשחק באור וצללים מוסיפים נופך מעניין לסיפור המוכר מדי. (יעל מאורר)

אני טובה - "אני עושה הכל למענך, אתה אומר לי שאני רעה", זהו הפזמון של השיר אותו כתבה היוצרת מאיה שיף בהיותה בת תשע. שיף נזכרת בו כשהיא כבר בוגרת ומחליטה לפצוח במסע נוסטלגי לעיר הולדתה, קרית אונו, לאותה תקופה שבה כתבה את השיר ולתהייה האם הייתה ילדה טובה או לא. במהלך אותו מסע היא מנהלת שיחות טלפון עם בחור שעשה עימה תעלולים, לחברתה באותה תקופה, שיחד איתה חיברה את השיר. הסרט מלווה בתמונות מחלון המכונית, בשליחי פיצה האט, תמונות של אנשים עם שלטי סליחה, טיפוס על שלטים וילדים משחקים כדורגל. נראה כי שיף חשה חרטה על אירועים מסוימים שקרו לה והסרט הוא מאין סגירת מעגל עבודה. רק חבל שאין מספיק מיקוד והסברים שיכלו להאיר את האירועים האלה באור שונה. (מיכל ליבר רונן)

העתיד לבוא – סרטו של סנטיאגו רפאלס עוקב אחר ביאל, ילד בן עשר. לאחר אירוע לא צפוי בינו לבין חברתו הטובה ביותר, שרה, מתעוררים אצל ביאל קונפליקטים פנימיים ורגשות חדשים שגורמים לו להסתגר ולתהות עליהם. זהו סרט על התבגרות, רומנטית ומינית כאחד, ועל האופן בו היחס בין המינים מתחיל להשתנות איתה. למרות אורכו הקצר (19 דקות), הסרט מצליח לגעת בנקודות רגישות, ומקשה על הצופה להישאר אדיש מול הסיפור של ביאל ושרה. למעשה, אולי העובדה שמדובר בסרט קצר, היא נקודת החוזק שלו, כיוון שהוא מותיר את הצופים עם טעם של עוד. (מישאל רוברט)

הבר של מוריס - סרט האנימציה הקצר של תום פרזמן וצור אדרי מעורר לחיים את סיפורו של מוריס, בעליו של בר גאה בפריז, אשר נולד באלג'יריה, היגר לפריז ובימי מלחמת העולם השנייה נשלח ברכבת אל אושוויץ שם מצא את מותו. אולם, עלילת הסרט מסופרת דווקא מנקודת המבט של מלכת דראג לשעבר אשר נזכרת בלילה מעברה באחד הברים הגאים הראשונים בפריז, "הבר של מוריס". הבר אשר משמש כמפלט עבור הקהילה הגאה בפריז, בסופו של דבר, מדוכא במפגן אלימות מחריד של פשע שנאה כנגד עסק של יהודי אשר גם במקרה משתייך לקהילה הגאה, ומביא הן לחיסול הבר ולמעשה גם מוביל למותו של מוריס עצמו.

העיצוב של ההנפשה, שרווי בגוונים מונוכרומטיים של אפור ואדום, שואב השראה מאמנות הפוביזם שהייתה זרם בציור המודרני שמרכזו היה בצרפת, כשאחד הסימבולים הבולטים לתקופה זו היא המחווה שבחרו היוצרים בהשאלה לציור "הריקוד" של מאטיס. כמו כן, הסרט שזור במוזיקה נפלאה אשר מעבירה היטב את רוח התקופה. זהו סרט קטן, אסתטי ומדויק שמעלה על נס סיפור אודות הקהילה הגאה בתקופה האפלה ביותר בהיסטוריה. (אור טילינגר דה קרבליו)

סוחרי הקרח - סרט אנימציה קצר משנת 2022 בבימויו של האנימטור ז׳ואאו גונזלס. הסרט מספר סיפור על אב ובנו המתגוררים בפסגת הר ועוסקים בסחר בקרח. בכל יום הם אוספים את הקרח שקפא בזכות תנאי מזג האוויר הקר בפסגת ההר וצונחים מטה אל כפר קטן וחמים על מנת לסחור בקרח. דרך האנימציה הנהדרת והעולם החזותי המדהים, גונזלס מביא לנו יצירה מתוקה שמזכירה לנו את הסיכונים בקשר בין האדם לטבע והתחממות כדור הארץ. הסרט זכה בתשעה פרסים בפסטיבלים והיה מועמד לטקסים שונים ביניהן לטקס פרסי האוסקר 2023 בקטגוריית סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר. (עדיאל קורן)

בצילו של ההר - בסרטה של הבמאית מאיה קסל, מינג הפועל הסיני קם עם פועל מבוגר ממנו לעוד יום עבודה באתר בנייה בישראל ששניהם רק מחכים שיסתיים. מנהל העבודה בוחר רנדומלית עובדים, ביניהם מינג, שיועברו לעבודה לא ידועה באותו יום. העובד המבוגר מסרב להצעה של מינג להתחלף בטענה שזה לא משנה. מינג מוצא את עצמו יושב בחליפה בהעתק של מסעדה סינית, כניצב בפרסומת. שם הוא נזכר במשפחתו, בטעמים ובנופים של סין. בסיום הצילומים מינג מתקשה לשחרר מהנוף המלאכותי ומתמודד שוב עם הפרידה הכואבת מהבית.

הצופים עוברים חוויית הזדהות עם הכאב של מינג, כי מי מאיתנו לא נאלץ להשאיר מאחור מישהו או משהו שנכנס לליבו. הפריימים בסרט דינמיים וצבעוניים, הסיטואציות בו מרגישות אמיתיות והחיבורים הייחודיים והמרתקים בין הדמויות בסרט יכולים היו לעמוד כסרטים בפני עצמם. מרגש ומומלץ בחום. (נמרוד שובל)

צהלה - שכונת רמת אליהו בראשון לציון תמיד עולה לכותרות מהסיבות הפחות טובות – רציחות, סמים ואוכלוסייה קשת יום הפכו את המקום לקרקע פורה לסיפורים אין סופיים על התמודדות יום יומית עם קשיים שרובנו לא מכירים. ב"צהלה" של יסמין שפט ועמית גביש, אנחנו יכולים לקבל הצצה קטנה ואמיתית למערכת יחסים אותנטית ואוהבת בין אמא ובת, שמוצאות עצמן לבד אל מול כל העולם. אמנם זה לא תמיד קל, ולפעמים הגבולות בין התפקידים מתבלבלים, אבל ''צהלה'' מצליח לתת לנו אפשרות לטעום במידה מסוימת מהחיים עצמם, בלי פילטרים ובלי מגננות. ככה, כפי שהם – לפרקים קשים, לעיתים מצחיקים וכמעט תמיד מלאי מאבקים למען חיים טובים יותר. (רותם שרון)

העקוד – הסרט, אשר בוים ע"י יותם נסים שש, מבוסס על ספרו של אלברט סוויסה באותו השם. "העקוד" מספר את סיפורם של חבורת נערים באחת השכונות האומללות בירושלים, אשר נמצאים בעיצומה של קטטה שרק הולכת ויוצאת משליטה. הסרט מתאר דרך הקטטה את האלימות והחמלה בהן נוהגים הנערים וכך מציג את הניגודיות, ההיררכיה ואת יצר לב האדם. הסרט עצמו מצולם בצורה נהדרת ומושכת לעין, שגורמת לצופים להיכנס לנקודת מבטם של הנערים שגדלים בסביבה קשה ומסובכת. (עדיאל קורן).