Seret מהעבר: עשור ל-12 שנים של עבדות

מה קורה לאדם שעולמו מתהפך עליו ברגע? כיצד הוא מתמודד עם המעבר מחיים חופשיים לחיים בהם הוא רק חפץ שנסחר בין אדונים שונים? כיצד יצליח לצאת לחופשי ומה כל המסע הזה אומר על התפיסה שלנו את עצמנו כבני חורין? סטיב מקווין ("בושה"), במאי בריטי שחור, מביא למסך את הדילמות האלה בסרט שעוסק בהיסטוריה המדממת של ארצות הברית, אך גם מביא את הסיפור ההיסטורי הזה לכאן ועכשיו.

"12 שנים של עבדות" מבוסס על סיפור אמיתי שמגלם בתוכו את האימה והאבסורד במוסד העבדות. זהו סיפור על אדם שחור שחי בצפון ארצות הברית, ונחטף לדרום שבו העבדות עדיין שלטת. מאדם חופשי הוא הופך ברגע לעבד. הסרט מתעד את המהפך הזה בצורה מטלטלת ממש. הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, לשחקנית המשנה ולתסריט המעובד וכן בגלובוס הזהב ובשני פרסי באפט"א.

העלילה מבוססת על האוטוביוגרפיה של סולומון נורת'אפ מ-1853, שבה תיעד את הסיפור המדהים שלו על חטיפתו והחזקתו כעבד במשך 12 שנים עד שחרורו וחזרתו למשפחתו. לאחר שחרורו פרסם נורת'אפ את סיפורו שהפך לרב-מכר והפך לפעיל בולט נגד העבדות. סיפורו, כמו "אוהל הדוד תום" הידוע יותר, הפך לכלי במאבק נגד העבדות שהגיע לשיא במלחמת האזרחים האמריקנית.

הסיפור הזה מדגים בצורה מצמררת את המשמעויות העמוקות של הגזענות האמריקנית. מוסד העבדות שהתקיים במשך מאות שנים הפך אנשים לרכוש שאפשר לסחור בהם, להתעלל בהם, לאנוס ולרצוח אותם, והכול נעשה באופן חוקי. גם כאשר חזר סולומון לצפון, כאדם שחור לא יכול היה לתבוע את "אדוניו" הלבנים על שעוללו לו. בחסות החוק מתבצעות העוולות הגדולות ביותר. זהו אולי אחד מהמסרים החזקים של הסרט.

צ'ואיטל אג'יופור ("דוקטור סטריינג'") מצטיין בתפקיד הראשי עליו היה מועמד לאוסקר. הופעתו המאופקת מדגימה את האימה והדילמות המוסריות העומדות בפני אדם הנקלע למצב בלתי אפשרי, ואת חוסר האונים שלו בפני המערכת, ואל מול האנשים שיכולים לעזור לו, אך בוחרים לרמות אותו ולמנוע ממנו את היציאה לחופשי. לצדו, לופיטה ניונגו ("הפנתר השחור") בתפקיד פטסי, השפחה הנאנסת על ידי בעל המטע האכזר (מייקל פסבנדר). ניונגו זכתה באוסקר לשחקנית המשנה על תפקידה בסרט. הסיפור של סולומון הוא סיפור על הדרך שבה החיים שנדמים בטוחים ויציבים יכולים להתערער ברגע אחד. סולומון מאמין בבני אדם, אולי כי החוויה שלו כאדם חופשי לא הפכה אותו לחשדן. אבל החטיפה שלו ומכירתו לעבדות היא תולדה של מעשה רמייה ובמהלך הסרט הוא יעמוד בפני עוד מעשים כאלה.

האור היחיד באפלה מגיע בדמותו של סמואל באס (בראד פיט), קנדי לבן. הוא האדם היחיד שפועל כדי לשחרר את סולומון ולהחזירו למשפחתו. פיט הוא גם אחד ממפיקי הסרט. בסרט בולטת השונות של ה"זר" הקנדי שעבורו העבדות, הנתפסת כדבר טבעי בדרום ארצות הברית, אינה כה מובנת מאליה. אולי זהו גם שיקוף של עמדת הבמאי הבריטי המביט מבחוץ על ההיסטוריה האמריקנית.

הרלוונטיות של הסרט מתחדדת עם העשור שחלף מאז יצא לראשונה. קשה שלא לחשוב על המשמעות של אובדן חופש ובית בהקשרים בני זמננו. המעבר החד מחיים שגרתיים בחיק המשפחה למצב של שבי אכזרי מוכר מדי לצערנו בימים טרופים אלו. נקווה לימים טובים יותר.