Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל הקולנוע הגאה 2024: סקירות והמלצות סרטים

לבבות צעירים

סרטים על אהבות ראשונות ראינו לא מעט וכך גם סרטים גאים, אך מעטים המקרים שבהם שני הנושאים האלו התחברו יחדיו. דוגמה זכורה לכך היא סרטו עטור הפרסים של הבמאי הבלגי לוקאס דונט "קירבה" שעקב אחר אהבה לא ממומשת בין שני בני 13. דונט גם ייעץ בתסריט של סרט הביכורים של במאי בלגי אחר, אנתוני שאטמן, אך בעוד "קירבה" היה מלנכולי ועגמומי, "לבבות צעירים" - שמגיע לפסטיבל הגאה לאחר בכורה בפסטיבל ברלין - הוא ברובו אופטימי, שמח וטוב לב.

הסרט מתאר אהבה ראשונה שמתפתחת בין אליאס בן ה- 13 (לו גוסנס) שחי במרחבים הכפריים בבלגיה, לבין תלמיד חדש וכריזמטי בשם אלכסנדר שמגיע מהעיר הגדולה בריסל. בעוד אלכסנדר (מריוס דה־סגר) כבר מודע לעצמו והיה בקשר חד-מיני בעבר, זוהי ההתאהבות הראשונה של אליאס, שנאלץ להתמודד עם רגשותיו אותם הוא מסתיר ממשפחתו וחבריו.

שאטמן בונה סרט מואר ואופטימי שמעלה געגועים ונוסטלגיה לעבר ולזכרונות של אהבה ראשונה. לעיתים הוא אפילו מרגיש כסרט תבניתי, כזה עם גיבורים יפים ונופים מרהיבים שמדלג על הקשיים בקלות מדי, קצת כמו סרט "הולמרק" מושקע. אבל בזכות תצוגות המשחק המצוינות של גוסנס ודה־סגר בתפקידים הראשיים והטון הקליל והנעים שלו, שכן נוגע בסוגיות כבדות משקל, הוא הופך לסרט התבגרות מהנה, חיובי ומרגש, מהסוג שרואים מעט מדי בפסטיבלי קולנוע. (אלעד שלו)

גונדולה

סרטו של וייט הלמר, המתנהל ללא דיאלוגים, מביא את סיפורן של שתי צעירות בעיירה גיאורגית מרוחקת והררית: הראשונה היא איווה, החוזרת אל העיירה בעקבות מות אביה ומוצאת עבודה כדיילת בקו הרכבל המחבר בין שני צדי העמק והשנייה היא נינה, צעירה מקומית שעובדת בקו הרכבל המקביל; כך, כל חצי שעה, נפגשות השתיים כששני הרכבלים עוצרים זה לצד זה. מה שמתחיל בראשיתו כרגע חביב בעבודה מונוטונית הופך אט אט למשהו רחב יותר, עמוק יותר בין השתיים – זאת כשעיניהם הפקוחות של מנהל העבודה הזועף והעיירה תמיד מתבוננות.

היצירה השקטה (תרתי משמע) הזו מאתגרת את הצופה בשני מישורים: ראשית, צפייה בסרט אילם בן שעה ועשרים ב-2024 היא ללא ספק אתגר, גם לצופה המנוסה והסבלני – אך כזה המשתלם לבסוף. שנית, "גונדולה" רחוק מלהציע ספקטקלים גדולים, אלא מבקש מהצופה להתמסר לסיפור רומנטי, קטן, חמוד, איטי ובעיקר הומני. היצירה הפואטית הזו ונופיה המרהיבים לא רק מרפררת לאסתטיקה קולנועית סימטרית וצבעונית כמו זו המזוהה עם ווס אנדרסון, אלא באמת ובתמים אוהבת את הקסם הקולנועי, הוויזואלי שמסתמך על יכולת המדיום ליצור רגש, גם בלי דברנות יתר. תחברו לכך את האופן התמים והכן שהרומן הלסבי שבמרכז הסרט מוצג, והנה לכם סרט קטן ש'מנרמל' באופן מקסים את מה שאמור היה להיות נורמלי מזמן. (דניאל עמיר)

צ'אק צ'אק בייבי

סרטה של ג'ניס פיו עוקב אחר הלן, אישה באמצע חייה שעובדת במפעל לאריזת עופות בצפון וויילס, מתגוררת עם בעלה לשעבר גרי, חברתו הצעירה וקלת הדעת ותינוקם המשותף ומטפלת בזמנה הפנוי באמה החולנית אך טובת הלב של גרי. הבדידות הקיומית של הלן מסמנת רצון רדום להימלט מהכל. מי שמעוררת בה את הרצון הזה עוד יותר היא ג'ואן, אהבתה הסודית מימי התיכון, ששבה יום אחד לעיירה שכוחת האל ואיתה גם שבים רגשותיה המודחקים של הלן. מכאן, הלן קשת היום נאלצת לעשות בחירה: להמשיך בשגרה המונוטנית והמדכאת או שמא להתמודד עם רגשותיה בקהילה כה קטנה?

סרט הביכורים של פיו נע בין חצי-מחזמר, כשהדמויות מאזינות לשירי שנות ה-70 ומזמרות איתם, לבין דרמה-קומית מרירה-מתוקה א-לה מייק לי על חייהם הפשוטים של בני מעמד הפועלים הבריטי, וככזה יוצר שילוב מסקרן ומרומם רוח. החמימות המסוימת שטבועה כאן בכל פריים אפרורי לצד השירים שמבטאים רגש אמיתי ומתפרץ בקלות היו יכולים להשתלט זה על זה, אך פיו יודעת לאזן בין רגע קטן וקליל במפעל לסצנה סוחפת של התמודדות עם רגשות מודחקים בחדר הילדות של ג'ואן. עם כימיה נהדרת בין שתי השחקניות הראשיות העלומות יחסית – לואיז ברילי ואנבל סקולי – "צ'אק צ'אק בייבי" לא רק משחק עם ציפיות הקהל מהז'אנרים המעורבבים כאן, אלא גם מפיח נשמה בסיפור שתחת יד לא עדינה היה הופך בנאלי. אם המונח 'פיל-גוד' כבר לא הפך לקלישאה מזמן, אז זה הסרט ה-'פיל-גוד' בשבילכם. (דניאל עמיר)

מה שלא נאמר

סרט הביכורים המרגש של ג'רמי בוריסון הוא יצירה מרתקת המוצאת זוויות חדשות לספר את סיפור השואה, יחד עם סיפור על "יציאה מהארון". הסרט חוקר את ההיסטוריה המעט חבויה של להט"ב בשואה, תוך שהוא מציע סיפור אישי על זהות יהודית וההשלמה עם מיניות. הסרט מצליח לשלב נושאים חשובים כמו חרדה וזהות עם מורשת יהודית בתוך קהילות מסורתיות, מבלי להרגיש כבד או מעיק.

הסרט עוקב אחר נועם, תלמיד תיכון דתי ממשפחה אמריקאית מסורתית המוצא מכתב אהבה שנכתב לסבו על ידי אדם אחר לפני השואה. הוא יוצא לחפש את האדם שכתב את המכתב ולחשוף את זהותו של סבו וגם את זהותו שלו. דמותו של נועם (צ'רלי קורמן), החוקר את מיניותו ורגשותיו, מצליחה להעביר את הלחץ שבצורך לשמור על הזהות המינית בסוד, יחד עם הסרבול והפחד מהתגובה בקהילה הדתית, בצורה אותנטית ומרגשת.

ריילי

יציאה מהארון אולי הופכת למעשה מקובל ופשוט יותר ככל שהזמן עובר, אך בעולם הספורט ובמיוחד בענף הפוטבול האגרסיבי, הלוחמני, המאצ'ואיסטי וההומופובי, היא עלולה להיות מאתגרת ומורכבת פי כמה וכמה. ההתלבטות בין הבחירה בחופש לבין קריירה מבטיחה עומדת בלב הסרט "ריילי", שעוקב אחרי סיפורו של ריילי דקוטה, כוכב פוטבול מצליח מעיירה שמרנית בארצות הברית, שנאלץ לבחור בין המשיכה למסלול המקצועי.

הצפייה בסרט מחזקת את הקונפליקט של אלו שחיים בארון ושמה דגש על ההתמודדות והלבטים של ריילי, שמוכרח קודם כל לקבל את עצמו כהומו לפני שהוא מבשר על כך לעולם. האם הוא יאזור אומץ ויספר לבת זוגו, לחבר הכי טוב שלו מהנבחרת ולאביו המאמן, או שימשיך להסתתר בארון רק כדי לממש את השאיפות המקצועיות שלו? "ריילי" הוא סרט מרגש ונוגע ללב שמזכיר לכל צופה את הקשיים והאתגרים של חיים בארון ומספק כמה אמירות עוצמתיות על החיים בארון והבחירה באושר. (תומר אלדובי)

אמיליה פרז

הסרט החדש של הבמאי הצרפתי הידוע ז׳אק אודיאר ("נביא", "חלודה ועצם"), שזכה בפרס השחקניות הטובות ביותר ופרס חבר השופטים בפסטיבל קאן, מספר על ברון סמים שעושה ניתוח להתאמה מגדרית כדי לחיות תחת הזהות החדשה של "אמיליה פרז" ומנסה לעשות דברים טובים לחברה על מנת לכפר על ימיו כפושע. זואי סלדנה וסלינה גומז מככבות (וגם השחקן הישראלי מארק איווניר בתפקיד קטן) בסרט שמשלב בין סרט פשע למיוזיקל. אני לא בטוח עד הסוף שהשילוב של סרט פשע עם שירים בספרדית עובד, אבל הסרט בסופו של דבר ייחודי, סוחף ודי מעניין. (רון פוגל)

לתכנית המלאה והזמנת כרטיסים - באתר הפסטיבל. לכל הכתבות מהפסטיבל הגאה - לחצו כאן