לפני עשור התסריטאי הצעיר אלכס גרלנד, ביים את סרט הבכורה שלו על עובד בחברת טכנולוגיה שנשלח ע"י הבוס שלו לבדוק אם לרובוטית שיצר יש תודעה. הסרט הפך ללהיט מפתיע, זכה באוסקר על אפקטים והזניק את הבמאי לקריירה מוצלחת, אבל בעיקר הפך לרלוונטי מתמיד עם התקדמות הבינה המלאכותית. יעל מאורר חוזרת ל"אקס מכינה" ובודקת האם זהו חזון בלהות או אולי דווקא פתח לעתיד מושלם?
בשנת 2015 במאי צעיר בשם אלכס גרלנד, שהיה ידוע עד אז כתסריטאי, ביים את סרטו הראשון באורך מלא, העוסק בנושאים המרכזיים של ז'אנר המדע הבדיוני מראשיתו עם הרומן המכונן "פרנקנשטיין" במאה ה-19. הסיפור על "מדען מטורף" בעל תסביך אלוהים והקשר שלו עם יציר כפיו מופיע בווריאציות שונות בספרים וסרטים רבים. אחד מהידועים והמשפיעים ביותר הוא "בלייד ראנר" (1982), המתאר את המפגש הטעון בין אדם למכונה וכמובן סרטי "שליחות קטלנית". "אקס מכינה" מצטרף למסורת ונותן לה טוויסט משלו. מאז יציאת הסרט, ההתקדמות של הבינה המלאכותית ושליטתה בחיינו התעצמה עד מאוד, והפחד מהשתלטות המכונות על חיינו רק גבר. עשר שנים אחרי, האם התובנות שלו התיישנו או שמא הוא רלוונטי יותר מתמיד?
הסרט מספר על קיילב סמית' (דונל גליסון, "הארי פוטר ואוצרות המוות"), עובד בחברת טכנולוגיה גדולה שנקראת בסרט "בלו בוק" (ברמיזה לא מעודנת במיוחד לפייסבוק), שזוכה בהגרלה לבלות שבוע באחוזתו המבודדת של הבוס שלו, ניית'ן (אוסקר אייזק, "בתוך לואין דייויס"). במהרה מתברר לקיילב שהוא זומן לאחוזה על מנת לערוך "מבחן טיורינג" ל"אווה" (אליסיה וויקנדר, "ג'ייסון בורן"), הרובוטית דמוית אישה שיצר ניית'ן. מטרת המבחן היא לגלות האם יש לרובוטית תודעה, או במילים אחרות האם היא עברה שלב התפתחותי ממכונה לאנושית.
הסרט, שנוצר בתקציב צנוע של 15 מיליון דולר, צבר הכנסות של 37 מיליון דולר וזכה לשבחי הביקורת. הוא זכה בפרס האוסקר על האפקטים החזותיים שלו, שמרשימים במיוחד בהתחשב בתקציבו הצנוע. העיצוב של אווה כרובוטית ההופכת במהלך הסרט לאישה הוא מרהיב ופיוטי כאחד. אלכס גרלנד, הבמאי והתסריטאי, היה מועמד לאוסקר על התסריט המקורי הטוב ביותר. גרלנד, שהתפרסם תחילה כסופר שכתב את הרומן המצליח "החוף" (1996), כתב, בין היתר, את התסריט לסרט המדע בדיוני של דני בויל "28 ימים אחרי" (2002) ולסרט "לעולם אל תיתן לי ללכת" (2010) שגם הוא סרט מדע בדיוני פילוסופי. "אקס מכינה" היה, כאמור, סרטו הראשון כבמאי. מאז הוא המשיך להתפתח ויצר שורת סרטי ז'אנר מרתקים כמו "העולם שאחרי: הכחדה", "רדופה" ולאחרונה להיטו הגדול (והרלוונטי) ביותר – "הקרב על אמריקה".זהו סרט המתרחש בעתיד קרוב, או הווה אפשרי. ההתקדמות הטכנולוגית אותה הוא מתאר היא עוד שלב אחד בהתקדמות המואצת של הבינה המלאכותית לה אנו עדים כיום. האינטראקציה בין שלוש הדמויות, קיילב, ניית'ן ואווה, היא לב הסרט התיאטרלי המתרחש בחלל סגור ברובו ומחולק לסצנות שהן חמשת המפגשים בין קיילב לאווה, שבהם הם מתוודעים זה לזו. הדינמיקה בין שלוש הדמויות היא גם אמירה על מהות הדינמיקה בין המינים. אווה, כפי ששמה מעיד, היא ייצוג של חווה, האישה הראשונה בעולם. ניית'ן הוא דמות האלוהים הבורא אותה, וכולא אותה בביתו. כדי לברוח, עליה להשתמש בשכלה ובמיניותה על מנת לשכנע את קיילב לשחרר אותה.
הסרט מסתיים (ספוילר) בכך שאווה אכן מצליחה להשתחרר, הורגת את ניית'ן ומשאירה את קיילב כלוא ללא יכולת להשתחרר. ניית'ן טוען שמודעות אינה יכולה להתקיים ללא מיניות. לכן הוא תכנת את אווה כיצור מיני. הסרט, שמסופר מנקודת מבטו של קיילב, מציג נקודת מבט גברית על נשיות. נשאלת השאלה האם הצגת הרובוטית/אישה כמי שהורגת גבר אחד ומשאירה אחר למותו אינה עוד גרסה לסיפור גברי על מיניות נשית כבעלת פוטנציאל קטלני?
הסרט עוסק באפשרות של הבינה המלאכותית להחליף את המין האנושי והאם אפשרות כזאת, המסומנת בסרט בבריחה של אווה והשתלבותה בעולם האנושי, היא דבר שיש לחשוש ממנו או שמא עוד שלב באבולוציה של האנושות. האם אווה היא מכונה חסרת לב שפועלת רק על מנת להשיג את מטרותיה או, כפי שטוען גרלנד, היא אינה רעה. היא רק מגיבה לדרך שבה נוצרה. בעיניה, קיילב, כמו ניית'ן, הוא "מתכנת", בן אנוש, שכלא אותה והשתמש בה למטרותיו. ניית'ן הוא דמות של מגלומן טכנולוגי, החושב שהוא אלוהים. על היהירות הזאת הוא משלם בסוף הסרט. דמותו בסרט היא של אדם הבטוח כל כך ביכולותיו ובעליונותו עד שהוא אינו ער לאפשרות שהגולם שברא יקום על יוצרו.
"אקס מכינה" הוא סרט מדע בדיוני פילוסופי, וכמו יצירות אחרות בז'אנר הזה, הרלוונטיות שלו למציאות חיינו נכונה מתמיד. במיטבו, ז'אנר המדע הבדיוני שואל את השאלות המרכזיות בתרבות על מהות האנושיות. מה מפריד אותנו כבני אדם ממי שאינם אנושיים? האם יכול להיות שהמשך האבולוציה של המין האנושי תביא אותו לשלב פוסט הומני, מעל ומעבר לאנושי? האם זהו חזון בלהות או אולי דווקא פתח לעתיד מושלם? ימים יגידו.