Seret מהעבר: עשור לחמישים גוונים של אפור

עשור בדיוק חלף מאז שהסרט שהתחיל כפאנפיק של "דמדומים" בפורום אינטרנטי נידח התפוצץ על המסך הגדול והפך לאחת התופעות התרבותיות הגדולות של המאה ה-21. "חמישים גוונים של אפור", שהפך מרומן מעריצים שנוי במחלוקת לשובר קופות בינלאומי, הצליח לעשות את הבלתי אפשרי – להביא קהל גדול מאוד לראות רומן אירוטי בקולנוע, לשנות את חוקי המשחק בהוליווד, להוביל לטרילוגיה מצליחה ולהוכיח שלפעמים דווקא הביקורות הרעות ביותר מובילות להצלחה הגדולה ביותר.

בשנת 2015 יצא לאקרנים סרט חדש בבימויה של במאית חדשה בשם סאם טיילור-ג'ונסון. הסרט מגולל את סיפורה של אנסטסיה סטיל, סטודנטית ביישנית לספרות שחולמת לעבוד בהוצאה לאור. כטובה לחברתה, היא מוצאת את עצמה בראיון עם איל ההון המסתורי כריסטיאן גריי לעיתון סטודנטים. הראיון הופך למביך ואנסטסיה מתנחמת בעובדה שהיא לא תראה אותו שוב, אבל כצפוי היא נתקלת בו ברגעים שונים בחייה כשהמשמעותי בהם הוא כשהוא מציל אותה משיכור בבר ומזמין אותה לבסוף לדירת הפנטהאוז שלו. שם הוא חושף בפניה את הסוד שלו: חדר מלא באביזרי BDSM ומציע לה חוזה מפורט למערכת יחסית הכוללת דינמיקה של שליטה וכניעה.

הבחורה הצעירה, שמעולם לא הייתה במערכת יחסים רצינית, מוצאת את עצמה מסתקרנת ונכנסת למערכת יחסים מורכבת עם מר גריי שחושף בפניה את העבר הטראומטי שהוביל אותו להעדפות הללו. בעוד שהיא מנסה להתמודד עם הגבולות הנוקשים שהוא מציב, היא נמצאת בקונפליקט בין הרצון שלה לקשר רגשי והסירוב שלו לכל דבר מעבר לקשר פיזי. הדבר בסוף מוביל לעימות דרמטי וכמובן שגם לשני סרטים נוספים.

אף אחד לא ציפה להצלחה של הסרט ולמה שהוא יהפוך בתרבות. נכון, ככל הנראה רבים מאיתנו גלגלו עיניים כשראו את הסצנות הבוטות ואת התסריט שמרגיש כאילו נכתב על ידי נערה בתיכון, אבל העניין הוא שהסרט היה בדיוק כזה ומעולם לא התנצל על כך. לכן, למרות שעורר מחלוקות עוד לפני שיצא ועל אף שגם לאחר יציאתו קיבל ביקורות שליליות - הקהל מאוד אהב אותו, כי הוא נתן לו בדיוק את מה שהוא רצה. אם לוקחים בחשבון את העובדה שהרשתות החברתיות לפני עשור שיחקו תפקיד מעט שונה, אין ספק שכשהסרט הצליח לגרוף מעל ל-571 מיליון דולר בקופות, זו הייתה הפתעה גדולה - תופעה תרבותית, כזו שחוצה גילאים ומגדרים.

לפני שמנסים לפענח את ההשפעות של הסרט הזה עשור קדימה, צריך להבין רגע איך הכל התחיל. א״ל ג׳יימס כתבה תחת שם עט בשם "Snowqueen's Icedragon" בתקופה שבה אתרים כמו וואטפד היו בשיאם. נערות בכל העולם היו כותבות פאנפיק - סיפור מומצא שכולל דמויות מפורסמות (שחקנים, זמרים, דמויות מספרים ועוד). הפאנפיק של ג׳יימס כלל את הדמויות מ"דמדומים" ומהר מאוד אחרי שצבר תאוצה ברשת, היא פרסמה אותו כספר דיגיטלי בהוצאה אוסטרלית עצמאית וקטנה בשם "The Writers' Coffee Shop". ההצלחה הייתה עצומה - למעלה מרבע מיליון עותקים דיגיטליים, סכום לא רגיל להוצאה בסדר גודל כזה. משם השחקנים הגדולים במגרש ההוצאה לאור הצטרפו ומה שהתחיל כסיפור חביב מחדר של צעירה עשה היסטוריה והופץ ב-150 מיליון עותקים ברחבי העולם.

אחרי הצלחת הספר לאולפני יוניברסל היה ברור שיש פה משהו גדול ויחד עם חברת ההפקה פוקוס הם רכשו את זכויות ההסרטה ב-5 מיליון דולר. בעוד שהם הבינו את הפוטנציאל הגלום, הם נערכו לאתגר הגדול - להתאים את הסצנות המיניות לתוכן שבתי הקולנוע יסכימו להקרין. הבחירה בסאם הייתה הימור מטורף - במאית צעירה בלי יותר מדי נסיון, בטח שלא בסרטים בסדר גודל כזה, מקבלת את אחד הפרויקטים הכי מדוברים בהוליווד. משם המשיכו לסאגה במסע הליהוק - השחקן שאמור היה לגלם את כריסטיאן גריי פרש ברגע האחרון ובמקומו לוהק ג׳יימי דורנן שאז לא היה מוכר מדי. לצדו לוהקה דקוטה ג׳ונסון, שהאתגר הגדול ביותר בגזרתה היה המון מעריצים זועם שטען שהיא לא מתאימה בכלל לגלם את דמותה של אנסטסיה סטיל.

ההצלחה של "חמישים גוונים" לא נעצרה בסרט הראשון. שני סרטי ההמשך - "חמישים גוונים של אופל" (2017) ו"חמישים גוונים של שחרור" (2018) - הוכיחו שהקהל צמא לעוד והכניסו יחד מעל 800 מיליון דולר נוספים. אבל "חמישים גוונים" עשה הרבה יותר מלשבור קופות – הוא שינה את השיח התרבותי. פתאום שיח מיני יותר הפך ללגיטימי והחל תהליך נרמול של מיניות נשית ותוכן שמיועד לקהל הזה. אפילו הוצאות הספרים הגדולות הקימו מחלקות שלמות המוקדשות לז'אנר החדש שנוצר. ומה עם השחקנים? מלבד העובדה שדקוטה ג׳ונסון הפכה לשחקנית מוכרת ואייקון תרבותי (ומי שלא מכיר את הראיון האייקוני שלה בתכנית של אלן דג'נרס מוזמן לחפש), היא הקימה גם חברת הפקות משלה בשם "TeaTime Pictures" שדוגלת בלתת במה לפרויקטים עצמאיים ומקוריים. ג׳יימי דורנן ממשיך לכבוש את התעשייה, הוא נחשב לאחד השחקנים האירים המבוקשים ואפילו היה מועמד למספר פרסים על תפקידו בסרט "בלפסט".

סדרת הסרטים האירוטיים לא רק הקפיצה את הקריירה של השניים, אלא למעשה הקפיצה את מעמדו של כל הז׳אנר. עם הגדילה של הרשתות החברתיות והכוח המרכזי שהן תפסו בתרבות שלנו, החל הגבול בין תוכן מעריצים לבידור מיינסטרים להיטשטש. קחו לדוגמה את הסרט "אחרי", שהתחיל כפאנפיק על הארי סטיילס והפך לסדרה של ארבעה סרטים או את "The Love Hypothesis" של עלי הייזלווד, שהתחיל כפאנפיק של "מלחמת הכוכבים" ברשת והפך לרב-מכר שכבר נמצא בדרך למסך. אפילו "רויאל דיל" (The Royal Deal) של ג'וי האווארד, שהתחיל כפאנפיק באתר Radish, נמכר במיליוני עותקים והפך לתופעה ברשתות החברתיות.

הסרט לחלוטין שינה את הדרך שבה אולפני הקולנוע מחפשים את הלהיט הבא, הוא אפשר להם להעז יותר ולחפש להיטים שיגרמו לקהל ליהנות ולא רק יתפארו בשורה של פרסים. וואטפד, שפעם הייתה פלטפורמה שולית לסיפורי מעריצים, הפכה לחממה של תוכן שממנה יוצאים להיטים בזה אחר זה. סיפורים כמו "The Kissing Booth" ו-"Through My Window" הפכו ללהיטים של נטפליקס, וההערכות מדברות על יותר מ-30 פרויקטים נוספים בפיתוח שמבוססים על תכנים מהפלטפורמה.

היום, עשר שנים אחרי, קשה להאמין שהיה זמן שבו "חמישים גוונים של אפור" היה רק עוד פאנפיק באינטרנט. הסרט לא רק שינה את הדרך שבה הוליווד מתייחסת לקהל נשי, הוא יצר מודל עסקי חדש שמחבר בין יצירה עצמאית ברשת להצלחה מסחרית. ועכשיו, כשמדברים על סדרת טלוויזיה חדשה המבוססת על "The Mister", ספר ההמשך של א"ל ג'יימס, והשמועות על עיבודים חדשים של להיטי וואטפד נוספים, נראה שהמסע של התופעה התרבותית הזו עוד רחוק מסיומו.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן