ביקורת : בחודש התשיעי סרט ישראלי

הסרט "בחודש התשיעי" הוא עוף מוזר ומעניין - מוזר, כי קשה לדעת איך להתייחס אליו - האם זוהי דרמה פוליטית חברתית או אתנית?; מעניין, כי הוא מביא מספר זוויות, חלקן עלילתיות במובהק, חלקן סמי-תיעודיות לגבי היישוב הערבי בגליל. כמו כן מצגת זווית נוספת לכיבוש, הפעם מהכיוון הפלשתינאי. במובן זה הסרט גם קשה לצפייה, וקשה להתבונן בו במבט אובייקטיבי בלי להגניב מטען רגשי או אינטלקטואלי לגבי המאורעות המובאים בו. הסרט מספר סיפור מעניין כשלעצמו. בכפר ערבי בגליל חיה לה זה מכבר אגדה על "נושא ישבנו בסל" - דמות ערטילאית שנחשדה בחטיפת ילדים ומכירתם ליהודים. אחמד (אשרף ברהום), בן הכפר, נחשד כי הוא אותו "נושא ישבנו בסל", לאחר שחסן, ילד בן המקום נעלם, והיות ופעולותיו של אחמד באותו הזמן נראות חשודות לבני הכפר. מה שבני כפר לא יודעים הוא, שאחמד למעשה מגניב את סמירה, בת הכפר, לפגוש בסתר את בעלה חליל (ג'וליאנו מר) שהסתנן כפליט מלבנון על מנת לחזור ולהתאחד עם אשתו שנעזבה מאחור בעת הימלטו. אחמד, אשר אינו יכול להסגיר את סודו, נחשד בעיני בני הכפר, ושתיקתו מגבירה את המתיחות באזור עד להתעצמות של קונפליקט בלתי נמנע בינו לבין בני הכפר, ובינו לבין ארוסתו היפה.הסרט נראה כאילו שני במאים ביימו אותו. האחד, שהופקד על חלקו הראשון, עשה עבודה מעניינת ואמינה. הצילום הריאליסטי, הדיאלוגים המינימליסטיים, התפאורה האותנטית, כולם עושים את שלהם וחופשים גם בעיני הצופה הישראלי תמונה רחבה ורבת-פרטים של היישוב הערבי בגליל - יישוב, שאינו מוכר כלל למרות קרבתו הפיזית. הבמאי ניחן בטביעת עין מעניינת, ואינו משתמש בטכניקות מצלמה מיוחדות כגימיק. דווקא הפשטות בצילום ובמשחק ממקדת את תשומת לבו של הצופה בדברים המעניינים באמת - הסיפור הפוליטי-חברתי והדמויות. אלו מפותחים היטב, בצורה מסוגננת, בתזמון לא רע של סצנות, ומגובים במשחק ריאליסטי וחסר יומרות של צוות שחקנים טוב, בראשם השחקן הנאה והכריזמטי (למרות היותו שקט רוב הזמן) אשרף ברהום. ואולם, השליש האחרון של הסרט נראה כאילו בוים על ידי במאי אחר. הסיפור העלילתי גלש, לצערי, למלודרמה קיטשית, מגמתית, חסרת כל כיוון ומיקוד. סצינות חזרו שוב ושוב בצורה מיותרת, חסרת משמעות של ממש, וניחתו על הצופה שלא רצה בהן. העלילה הפוליטית-חברתית, חבל לציין, הופכת עד מהרה לדייסה של רגשנות מעייפת, נוסח טלנובלות זולות. וחבל, כי גם בחלקו האחרון הזה של הסרט מבליחים מספר רגעים מקוריים ויפים, שמעידים כמה פוטנציאל היה לסרט, ומה גודל ההחמצה שהנה מנת חלקו. למרות אשר אמרתי, אציין לטובה את התפיסה הויזואלית של הבמאי עלי נסאר. תפיסה זו, הבאה לידי ביטוי במספר לא מועט של סצינות בסרט, הנה עשירה ופשוטה כאחד, וזה סוד יופייה. נסאר תופס נבכים רבים של החברה הערבית בגליל, ומעביר אותם בצורה אותנטית ואמינה לצופה. הוא משתמש בצילומי נוף יפים ונקיים, וכן מציג סצינות המשלבות מסורת ואגדה, מנהגים וטקסים. כל אלה, בערבוביה, מכניסים את הצופה הזר לתוך עולם אחר, מבלי שירגיש מבולבל ואובד עצות.

תוך שאני חושש שאצטייר כא-פוליטיקלי-קורקטי, אציין שהנקודה הפוליטית בסרט בעייתית בעיניי משתי סיבות - האחת הנה שזווית ההצגה הנה רק מהצד הערבי. הנקודות היחידות בסרט בהם מוזכרים ישראלים מציגות אותם ככובש זר המשליט פחד ואימה; השנייה הנה שהזווית הפוליטית, בה בעת שהנה מוצגת, אינה נדונה דיון רציני של ממש בסרט. ודוק, למרות שהרקע של הסרט הנו פוליטי, הרי שאין אמירה פוליטית משמעותית בבסיסו של הסרט. מה רצה המשורר לומר בעצם? .הסרט, כפי שתבינו, אינו חף מבעיות. עם זאת, מדובר בסרט ראוי ומעניין שכדאי לצפות בו. הזווית ההיסטורית, החברתית והפוליטית של הסרט מעניינת כשלעצמה, וגם המשחק ראוי. אבל מה שמעניין באמת בסרט, לדעתי, הנו הסגנון המוקפד אם כי נטול היומרות, הציורי והעשיר בפרטים אם כי באותה עת מינימליסטי, של הבמאי נסאר - במאי מעניין, שאם יבשיל עוד אין לי ספק שנזכה ממנו לפירות איכותיים בהרבה. סצינות יפהפיות לא מעטות, המבטאות שאר רוח של זה האחרון, הנן סיבה מספקת להתעכב על הסרט ולא לפסוח עליו. לסיכום: קטן, יפה ומסוגנן; מאבד מקסמו בשליש האחרון. 7 בסולם יגאל.