מפגש עם שנטל אקרמן

מאת: יאיר הוכנר

11/07/2004

שלח לחבר הוסף תגובה

שבת, עשר בבוקר, הגעתי לחדר העיתונות בסינמטק מוקדם כדי לאסוף את הכרטיסים לסרט יפאני וברזילאי שמאד רציתי לראות. לשמחתי, הפסטיבל מצליח מאד וכל הכרטיסים אזלו כך שמצאתי את עצמי ער בשעת בוקר לא אופיינית. חיפשתי תחליף ומצאתי את עצמי בהקרנה חגיגית לקומדיה הצרפתית החדשה "מחר אנחנו עוברות".

אורחים רבים הגיעו השנה לפסטיבל הקולנוע בירושלים ביניהם הבמאית הצרפתייה שנטל אקרמן, המתנסה זו הפעם הראשונה בקומדיה. הסגנון הקולנועי הנזירי שמאפיין את הקריירה שלה משפיע גם על סרטה החדש "מחר אנחנו עוברות" בכיכובה של סילבי טסטוד המוכרת לקהל הישראלי בזכות הקומדיה השחורה "כבוד ורעדה".

הסרט עוקב אחרי שרלוט, סופרת צללים המתפרנסת מכתיבת רומנים אירוטיים. אחרי מות אביה, אמה האבלה עוברת לגור אצלה, אבל זו אינה מגיעה בידיים ריקות. בין מטלטליה ניתן למצוא גם פסנתר. הדירה בעלת שני המפלסים לא מספיק גדולה עבור האם, הבת והפסנתר, והן יוצאות למסע חיפושים אחר דירה נוספת ומנסות למכור את הדירה שבה הן מתגוררות. אנשים חדשים ובלתי צפויים חודרים לחיי הנשים ומשנים אותם ללא היכר.אחרי הקרנת הסרט שלבטח אוהבי הקומדיות הצרפתיות יתמוגגו ממנו (ובאמת נשמעו כמה אנשים מצחקקים פה ושם), עלתה הבמאית לבמה וענתה למספר שאלות מהקהל. לפניכם מספר ציטוטים והתייחסויות שונות של הבמאית.

במהלך שהותה בניו יורק במסגרת מיצג שעבדה עליו, נקלעה הבמאית לדכאון, ולפי עצת חבריה, החלה לכתוב. כתיבתה כללה סיפורים קטנים ללא כל נוסחה תסריטאית. למרות זאת, חבריה הציעו לה להפוך זאת לסרט – מה שמוכיח "שגם כשאתה בדיכאון אפשר ליצור" כדבריה.

היא החליטה לכתוב קומדיה, מאחר והיא עדיין לא התנסתה בז'אנר הזה ואפילו חשבה לשחק בסרט אבל לבסוף ליהקה את סילבי טסטוד החמודה. שנטל אקרמן היא לא רק במאית ותסריטאית, היא גם סופרת, ציירת ואינטלקטואלית, בקיצור אשת אשכולות. על אף שהסרט מספר את סיפורה של סופרת ספרים ארוטיים זולים היא אינה חושבת שמדובר בסרט ארוטי אלא בסרט נוירוטי.

כמו כן היא לא הסכימה עם אנשים בקהל ששאלו אותה על הסצינות האבסורדיות בסרט שלה וטענה בעקשנות שאין בהן שום דבר אבסורדי. ההתעקשות הבוטה למדי של הבמאית קצת מתמיהה כי מדובר בקומדיה נטולת כל הגיון עם מצבים אבסורדים רבים. מה שמעורר את המחשבה שהבמאית לא מודעת לתוצאה הסופית של היצירה הקולנועית הקטנה שלה.

השחקנים הם חברים קרובים שלה. היה לה חשוב לעבוד עם חברים כי זו עבודה קרובה ואישית.

מי שמעוניין לצפות בסרט "מחר אנחנו עוברות" ניתנת לו הזדמנות אחת אחרונה ביום שני (12.7) בשעה שמונה בערב בפסטיבל ירושלים.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »