הקרנות חד פעמיות לסרטו של גודאר המוסיקה שלנו

לאור דרישת הקהל יערכו שתי הקרנות בודדות לסרטו החדש של ענק הקולנוע הצרפתי ז'אן לוק גודאר "המוסיקה שלנו" - NOTRE MUSIC שהוקרן בפסטיבל קאן האחרון 2004, וגם בפסטיבל הקולנוע בחיפה יוקרן בסופשבוע הקרוב בקולנוע לב תל אביב. חשוב לציין כי העותקים שיוקרנו עם עותקי פסטיבלים ולכן יהיו מלווים בתרגום לאנגלית בלבד!

הקרנות הסרט יערכו בקולנוע לב ת"א (דיזינגוף סנטר) ביום שישי 7/1 בשעה 14:00 וביום שבת 8/1 בשעה 17:00.

הבמאי הגדול ז'אן לוק גודאר מגיש סרט בשלושה חלקים: גהינום, כפרה, גן עדן. גודאר משלב שיר ויזואלי, עבודה עיתונאית ומסה פילוסופית לכלל אמירה מרתקת על המלחמות שמטילות צל על העולם היום. רובו של הסרט מתרחש בסרייבו במהלך ועידת ספרים אירופאית, ועוסק גם בבעיה של המזרח התיכון דרך שיחות עם אינטלקטואלים ואחרים. "המוסיקה שלנו" משלב בין דמויות בדיוניות לאנשים חיים, כולל המשורר מחמוד דרוויש, הסופר פייר ברגונייה ואפילו גודאר עצמו, שמעביר סדנת אמן מרתקת על הקולנוע לקהל של סטודנטים. המוסיקה, כפי שרומז השם, ממלאת תפקיד מרכזי בסרט מורכב, אינטלקטואלי ומעורר מחשבה זה, שגדוש גם באמירות ספרותיות מהומר ועד פולקנר.

הנקודה הישראלית בסרט היא השחקנית הישראלית שרה אדלר שמתגוררת ועובדת בפריז בשנים האחרונות, היא הייתה מועמדת לא מכבר לפרס האקדמיה האירופאית על משחקה בסרט הזה. אדלר מגלמת את דמותה של עיתונאית ב"הארץ".

החלק הראשון הוא מונטאז' של תמונות סטילס וסצינות המתאר את זוועות המלחמה. בחלק השני, המרכזי, מגיע גודאר עצמו לסרייבו, לאותה ועידה ספרותית, מעביר לסטודנטים סדנת קולנוע, ומנהל שיחות עם דמויות בדיוניות וקיימות, ביניהן מוחמד דרוויש. בשלישי מגיעים לגן עדן, הנשמר על ידי חיילי מארינס.מי אתה ז'אן-לוק גודאר?

ז'אן-לוק גודאר נולד ב-3 בדצמבר 1930 למשפחה בורגנית פרוטסטנטית בפריז. בתחילת שנות החמישים השתקע גודאר בפריז לצורך לימודי אתנולוגיה בסורבון. במקביל הוא התחיל לפקוד את מועדוני הקולנוע הרבים שברובע הלטיני ולכתוב ביקורות בכתבי עת שונים. החל ב-1952 כתב גם ב''מחברות הקולנוע'', שאנדרי באזן ייסד שנה לפני כן.

גודאר הכיר באותה תקופה מבקרים צעירים אחרים - פרנסואה טריפו, קלוד שברול, אריק רוהמר, ז'אק ריווט, לוק מולה. בכולם בוערת התשוקה לשנות את פניו של הקולנוע הצרפתי. היו אלו הבימאים המובילים של "הגל הצרפתי החדש". גודאר, שהחל כתסריטאי, ביים שורה של סרטים קצרים תוך שיתוך פעולה עם חבריו מ''מחברות הקולנוע''.

שנת 1959 בישרה את פריצתו של "הגל החדש", עם סרטיהם הארוכים הראשונים של טריפו - ארבע מאות המלקות; ושל גודאר - עד כלות הנשימה, שזכה בפרס ז'אן ויגו היוקרתי. סרטיו הארוכים הראשונים של גודאר היו כולם מחוות לז'אנרים, לבמאים ולסרטים האהובים עליו, ובמיוחד לקולנוע האמריקאי: סרטי משטרה (עד כלות הנשימה, חבורה נפרדת מ-1964), קומדיות מוזיקליות (אישה היא אישה, 1960, בכיכובה של אנה קרינה, שהיתה לאשתו הראשונה של גודאר ושיחקה במרבית סרטיו בתקופה זו), סרטי המלחמה (הקרביניירים, 1963) ואפילו ז'אנר המדע הבדיוני (אלפאוויל, 1965). עם זאת, גודאר שילב בסרטי ז'אנר אלה ערך מוסף, ''אקזיסטנציאליסטי'', כאשר שם את הדגש על מוטיבים כמו בדידות, שיעמום, חוסר תקשורת וניכור הכרך המודרני.

לקראת אמצע שנות השישים קיבל הקולנוע של גודאר תפנית פוליטית, והוא החל לערב בסרטיו יותר ויותר תכנים של ביקורת חברתית. תפנית נוספת מקבל הקולנוע הגודארי לאחר מאורעות מאי 68'. גודאר מרגיש שאינו מסוגל עוד ליצור קולנוע פוליטי במסגרת תעשיית הקולנוע הדומיננטית, שאותה הוא מזהה מעתה עם הקפיטליזם וחברת הצריכה. בהשפעת אשתו השנייה, אן ויאז'מסקי, הוא מתקרב לחוגים מאואיסטים ומייסד, עם שותפו ז'אן-פייר גורין, את קבוצת הקולנוע המיליטנטי ''דז'יגה ורטוב'' (על שמו של הדוקומנטריסט הסובייטי המהולל). קבוצה זאת שמה לה למטרה ליצור קולנוע פוליטי, מהפכני, במסגרת הפקתית והפצתית אלטרנטיבית (מימון עצמי, צילום בפורמט 8 ו-16 מ''מ, הקרנות לפני הסטודנטים באוניברסיטאות והפועלים בבתי החרושת). הקבוצה יצרה סדרה של סרטים, רובם דוקומנטריים, על אודות מאבקי תנועות השמאל המהפכניות בארצות שונות: בצרפת בכרוזי קולנוע (1968), באנגליה בקולות בריטים (1969), באיטליה במאבקים באיטליה (1969), בצ'כוסלובקיה בפרבדה (1969), ואפילו במזרח התיכון בעד הניצחון (1970), סרט המתמקד בלוחמי הפתח וצולם בירדן חודשים מספר לפני טבח ''ספטמבר השחור'' (מאורח יותר, ב-1974, הוא נערך בגרסה שונה והוקרן תחת השם כאן ושם). לקראת 1972 התפרקה הקבוצה בתחושה של כישלון והחמצה.

בסוף אותה שנה נפצע גודאר קשה בתאונת דרכים ואושפז למשך מספר חודשים בבית החולים. עם יציאתו מבית החולים הוא החליט לעזוב את פריז ולהשתקע עם אישתו השלישית ושותפתו לעבודה, אן-מארי מייוויל, בכפר קטן בשוויץ, שם הקימו חברת הפקה פרטית. גודאר ומייוויל גילו אז את טכניקת הוו