דור מזויין 2005

מאת: יאיר הוכנר

30/06/2005

שלח לחבר הוסף תגובה

הייתי חייל כאשר סרטו של גרג אראקי "דור מזויין" הוקרן בקולנוע לב בדיזנגוף סנטר, המועצה לביקורת סרטים לא התלהבה במיוחד מסרט הפולחן הנועז ואסרה אותו להקרנה. רק אחרי שנחתך שוט שבו רואים כיצד נחתך איבר מינו של הגיבור הסכימו הקשישים מטעם הצנזורה לאשר אותו לבני 18 פלוס. מבחינתי הסרט הזה פתח לי דלתות לעשייתו הבעייתית אך המרתקת של היוצר העצמאי השנוי במחלוקת.

מאז סרטו האחרון - "ספלנדור" – עברו שש שנים שבהן אראקי לא יצר סרטים, ובעיקר עסק בכתיבת התסריט לסרטו החדש, הבוגר והטוב ביותר עד כה, Mysterious skin. בנוסף לעובדה שמדובר בסרטו הטוב ביותר של אראקי זהו אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי השנה. מדובר ביצירה קולנועית מהפנטת בעוצמתה שיש לה בסיס תסריטאי חזק, צוות שחקנים צעיר שמפגין יכולות משחק מפתיעות, אבל גם הישג מרהיב מבחינה טכנית בעיקר בגלל שסרטיו של אראקי אף פעם לא הקפידו על צילום או עריכה.

זו גם הפעם הראשונה שאראקי נשען על יצירה ספרותית ועושה לה אדפטציה קולנועית. מדובר בספר של סקוט היים הנושא את אותו השם. הסרט חוקר כיצד משפיעה התעללות מינית בגיל צעיר על שני ילדים קטנים עד שהם מגיעים לבשלות מינית. העלילה מתרחשת בעיירה קטנה בקנזס. ניל ובריאן שני ילדים מרקעים חברתיים שונים עברו סדרה של התעללויות מיניות על ידי מאמן הפוטבול שלהם. הם גדלים והופכים לנערים שונים לחלוטין.ניל הופך לזונת רחוב ממין זכר פופולארית ביותר ואילו בריאן בטוח שהוא נחטף בעבר על ידי חייזרים. השניים מפתחים אורך חיים אובססיבי, הראשון למפגשים מיניים עם אנשים מבוגרים חלקם אלימים ואילו בריאן יוצר קשר עם בחורה כפרית מוזרה שבטוחה שגם היא נחטפה על ידי חייזרים.

הבימוי של אראקי נע בין פורמליזם פנטסטי לרגעים ריאליסטיים בוטים ואכזריים, בעיקר במהלך עבודתו של ניל. אראקי מעצב עולם פנימי מסעיר לשני הגיבורים ויוצק לתוכם הרבה עצבות אבל גם המון אנושיות, חום ודמיון. למרות הנושא האכזרי יש בסרט הומור רב, הוא מעלה חיוך על השפתיים אבל גם מצליח למחוק אותו ברגעים הנכונים. "מסתורי העור" בתרגום חופשי הוא לא רק סרט של אראקי, זהו גם סרט עם הופעות קולנועיות מעולות של כל המשתתפים בו, אבל אין ספק שהסרט שייך לכוכב הראשי שלו בדיוק כמו שהוא שייך לבמאי.

לא תמצאו כאן את ג'יימס דובאל שחקנו הקבוע של אראקי אבל כן תמצאו את ג'וזף גורדון לוויט, (המוכר לרובנו כילד מהסיטקום "מפגשים מהסוג האישי"), שנותן כאן הופעה מסחררת שמצליחה לשחרר אותו מהסטיגמה של ילד פלא ולהציג אותו באור שונה לחלוטין. הוא יוצא דמות אפלה ומסתורית בעלת רבדים רבים. גופו הכחוש, פניו העצובות והסקס אפיל שהוא משדר כובשים את המסך וגורמים לקהל לרצות לחבק אותו ולנסות לעצור מבעדו את אותו לופ של הרס עצמי.

בראדי קורבט מגלם את בריאן שבונה לו מציאות אלטרנטיבית מרובת חוצנים כדי להימלט מהזיכרונות. גם קורבט נותן הופעה מרשימה אך בהתאם לתפקיד הוא מגלם דמות הרבה יותר מאופקת. לצידם אפשר למצוא את מישל טרכטנברג המדהימה (אחותה של "באפי" מסדרת הקאלט) ואליזבת שאו ("לעזוב תא לאס וגאס") כאמו המופקרת של ניל. אם אחד המפיצים בארץ ירים את הכפפה ויחליט לעשות עם הסרט חסד ולהציגו בקולנוע, אני מבטיח לתת לו חמישה כוכבים.

הסרט נצפה ב Film Forum בניו יורק.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »