Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: כבד את אביך ואת אמך

"סודות וצללים" הוא סיפור פשוט שהולך ומסתבך, מסתבך והולך. הדרמה המשפחתית חושפת סיפור טרגי שיכול היה להיות מרגש. כדי להבין כיצד מתפוגג סיפור מצויין מבעד לעדשת הבמאי (והתסריטאי) בראד מקגאן, נכנסתי לנעליו, אולם גיליתי שהן אינן נוחות.

"סודות וצללים" עוקב אחרי הבן האובד פול פריור (מאת'יו מקפיידן), השב הביתה בעקבות מות אביו, לאחר 17 שנות היעדרות, במהלכן בנה קריירה מזהירה כצלם עיתונות. הוא סיקר קרבות עקובים מדם וטרגדיות של עמים, אולם את הטרגדיה המשפחתית והאישית הוא קבר עמוק. בהגיעו לכור מחצבתו מתאחד פול עם אחיו החוואי אנדרו (קולין מוי), הנשוי לפני (מירנדה אוטו) הדומה כשתי טיפות מים לאמם המנוחה, ואב לג'ונתן.

כאשר הוא נדרש לפנות את בית הוריו הישן, מגלה פול מחדש את הצריף הסודי שחלק עם אביו בשנות ילדותו, הרחק מעיניה של אמו הפוריטנית. את החלל גדוש הספרים והתקליטים אימצה בינתיים סיליה הרגישה (אמילי ברקליי), נערה בת 16 חובבת ספרות וכתיבה ובתה של אהבת נעוריו של פול, ג'קי (ג'ודי רימר).

פול משתכנע ללמד בבית הספר המקומי ספרות ועיתונאות ונחשף לכישרונה של סיליה. השניים חולקים את הצריף, את מצוקותיהם ואת אהבתם לאומנות. כאשר סיליה נעלמת, פול מוצא עצמו חשוד ברצח. מה היה טיב הקשר בין השניים? האמת זולגת מהסדקים הנפערים בתיבת הפנדורה המשפחתית ופול מתמודד לראשונה עם הכאב האישי שלו.זהו סרטו הראשון כבמאי של בראד מקגאן הניו-זילנדי, שלא חשש לקפוץ למים עמוקים מדי והלך על אנטי מבנה.

לאורך כל הסרט מקגאן מחזיר אותנו בפלאשבקים יפיפיים אל ילדותו של פול. אלו משתלבים היטב בסיפור ועוטפים אותו בהבטחה, אלא שאז באה המערכה השלישית והופכת את הקערה על פיה: במערכה זו אנו חוזרים לעבר של פול וסיליה, המתאר את המתרחש קודם להיעלמה וכן לילדותו של פול וקשר האהבה שלו עם ג'קי, אמה של סיליה. זאת במקביל לחקירת המשטרה ונסיונו של פול לפענח את אשר אירע. במערכה החשובה ביותר, האנטי מבנה ברוגז עם המבנה. הבחירה של הבמאי אונסת את העלילה המרגשת והופכת אותה למייגעת ללא היתרונות היחסיים של האנטי מבנה. יתכן שמקגאן ניסה להזרים קצת "דם" לסרט המתנהל באיטיות לאורך שתי מערכות, אולם עומס הגילויים לא שיתף עמו פעולה.

עלילת משנה אמינה, מורכבת ודחוסה רגשית היא דווקא זו הנרקמת בין אנדרו לבין אישתו פני. מירנדה אוטו הזכורה היטב מ"שר הטבעות – שובו של המלך", משחקת בטבעיות את האישה המופנמת, המיוסרת, המשקיפה מן הצד באדישות למראית עין. משחקה המאופק מקפל בתוכו מוליקולות רגש וכאב הנעדרות ממשחקם של האחרים, שעוברים מסכת התעללויות טרגית אולם רגשות הצער, הכעס והאובדן שלהם אינם ממריאים, גם כאשר הקרקע נשמטת מתחת לרגליהם.

הפנים המעניינות של אמילי ברקליי המשחקת את סיליה, עושות חצי מהעבודה. היא ילדה-אישה כבנות גילה ומשחקת באופן שובה לב את הטינאייג'רית המורדת, המופנמת, הרגישה והמחוספסת. כלל לא מפתיע אותי לגלות שהנערה בת ה-19 משחקת בטלוויזיה מגיל 6.

אורכו של הסרט הוא בעוכריו – 127 דק' שבמהלכן עקומת הרגש דועכת לאיטה, עד שכשמגיעים לפואנטה, אנחנו רוויים וכבר לא נותרת בנו ציפיה לבאות. כשהבאות נחשפות לבסוף, בתוך פרק זמן כה מצומצם, הן חולפות על ידנו, אך לא בתוכנו, משום שאנחנו עייפים מכדי להתרגש מהמעמד.

ציפיתי ל"בום" אבל קיבלתי "בים-בם-בום" שזה נחמד, אבל נשכח, וכיוון שהבמאי ממש השתדל, נסלח.