Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: אליזבט טאון

קמרון קרואו הוא מסוג הבמאים שתמיד עשו לי את זה. "סינגלס" היה מתוק, "ג'רי מגווייר" היה נפלא, "כמעט מפורסמים" תענוג, אפילו את "ונילה סקי" הכול כך חריג ברזומה שלו - אהבתי. השאלה היא האם צריך לזכור חסד נעורים לבמאי שמביים יצירה כל כך מעייפת כמו "אליזבט טאון"? לפי דעתי לפעמים המיץ עולה לראש לכל מיני במאים, וברגע שזה קורה הם אבודים לנצח נצחים. אני לא מתכוון לרחם על הבמאי למרות עברו המוצלח. לפי דעתי "אליזבט טאון" הוא סרט מיותר ושיפסקו לקשקש על הפסקול המשובח – זה לא הופך את הסרט לטוב - להפך, זה רק מוכיח כמה הסרט הזה מחורבן.

הסרט עוקב אחרי סיפורו הבלתי יאמן של דרו ביילור, מעצב נעליים שבעקבות מחדל עצום ובלתי הגיוני בעליל חברת הנעליים שבה הוא עובד מפסידה כמעט מיליארד דולר. דרו שוקל התאבדות בעקבות אותו עיצוב מזוויע שגרם לחברה להפסיד כל כך הרבה כסף אבל אז אביו מת והוא מתבקש לנסוע ל"אליזבט טאון" עיירת הולדתו של אביו כדי לשרוף את גופתו ולהחזיר אותה הביתה לאורגון. אבל אז משפחתו של אביו מחליטה להקשות עליו, ולא רק זה, הוא גם מתאהב בקלייר, דיילת חייכנית, נודניקית ומעצבנת שבה לך להוריד לה סטירה על הפרצוף וזה רק במקרה הטוב, אני שקלתי אגרוף.

בהתחלה קירסטן דאנסט מאוד חמודה והיא בהחלט הדמות הדומיננטית בסרט מאחר והפרטנר שלצידה, אורלנדו בלום פשוט נטול כל כריזמה. השחקן הצעיר בהחלט חתיך אבל מתגלה כשחקן גרוע במיוחד שלא מצליח להחזיק מסך. בקיצור, הוא לא קורץ מהחומר שממנו צומחים כוכבים. לעומתו קירסטן דאנסט כן קורצה מהחומר המתבקש ומשום כך מנת היתר של המתיקות המחרידה שלה מתחילה לעלות על העצבים באיזשהו שלב עד שאתה מחליט להפסיק לשתות קפה עם סוכר ובימים שאחרי הצפייה בסרט אתה פשוט מפסיק לזלול מתוקים. בקיצור, קחו כל ילדה בלונדינית כחולת עיניים שעצבנה אתכם בכל סרט אמריקאי אפשרי ותכפילו אותה במיליון וקיבלתם את קלייר, הדיילת החייכנית מהגיהינום.

בעזרתה של קלייר דרו רוצה לחזור ולחיות בשנית, הוא לומד את משמעותה של אהבה ומאחר וזה סרט על אהבת חיים שאין בו אהבת חיים אחת אמיתית. "אליזבט טאון" מתגלה כאחת היצירות האישיות, הגרנדיוזיות וחסרות המעצורים שנראו בשנים האחרונות על המסך הגדול. קמרון קרואו קיבל את הרעיון לסרט במהלך קיץ 2002, כאשר טייל בקנטאקי. הנוף הדהים אותו, הדמויות הצבעוניות, סגנון החיים האמריקאי המשפחתי. זיכרונות ילדות מקנטאקי ומות אביו השתלבו יחד לסרט הרע הזה. קרואו רצה לעשות סרט אמיתי על אהבת חיים אבל אין דמות אחת אמינה ואמיתית בסרט הזה.

כל הדמויות מורכבות מסטריאוטיפים וסיסמאות אמריקאיות שחוקות ומיושנות. הדמויות של קרואו חיות בבועה והבועה לא מתנפצת ונאלצת להעמיד אותם במקום. הם ימשיכו לחיות בבועה אחרת. אין כאן מסע אמיתי של גילוי. לכאורה הסרט אמור לחשוף את דרו לעולמו של האב אותו לא היטיב להכיר אבל זה לא קורה בסרט. גם ההבנה של דרו שהוא סתם פלוץ דכאוני בלי סיבה אמיתית לא נראית אמינה מאחר והוא לא נראה כל כך פלוץ דכאוני - הוא סתם נראה אטום לכל המתרחש סביבו. זה מה שאורלנדו בלום משדר: אטימות של אהבל נטול רגשות ולצערי הרב היופי שלו לא מחפר על הסבל שהצופה צריך לעבור עד שהסרט הזה נגמר. אפילו סוזן סרנדון לא מצליחה להציל את הסרט הזה וזאת למרות נאום משעשע ובלתי הגיוני באזכרה של בעלה. עם כזו אישה היסטרית אולי עדיף לו שהוא מת.

הסוף המתמשך והבלתי נסבל של הסרט מעורר תחושה מחרידה שהוא נוצר מטעם משרד התיירות האמריקני. בערך עשרים דקות של מסע במרכז אמריקה הכפרית בו דרו עובר מלוקיישן אחד לשני וברקע מסופר לנו על אתרי הנצחה, בתי מלון, דיינרים שווים וסתם אתרי תיירות. הסיקוונס נראה טלוויזיוני להחריד. ישנה תחושה שאייל פלד ביים את הקטע ותיכף יצוץ בקצה המסך ונגלה שבעצם צפינו בקטע מתוך "מסע עולמי". הגרוע מכל, לראות את אורלנדו בלום מטייל עם פניו הסתומות והחטובות ועושה את עצמו מתעניין בבית מלון שמרטין לותר קינג נרצח בו או בדינוזאורים באיזה פארק שעשועים. אם היו מציירים בועת קומיקס מעל פניו הקפואות, אני חושב שמה שהיה כתוב שם זה "מה אני עושה פה?".

כמובן הגורם המרכזי שמבליט את העובדה שמדובר בתסריט רע, בימוי מביך ומשחק איום היא המוסיקה. העובדה שכל מה שמעניין אותנו במהלך הסרט הוא איזה שיר יש בפסקול ומי מבצע אותו הדבר אמור היה להרים גבה אחת או שתיים למפיקים. אין לי מושג עם קמרון קרואו ידע שהסרט הגדול והעייף שהוא ביים מחורבן ובגלל זה הוא רקח סביבו פסקול כל כך מדהים, או שפשוט הבמאי הזה מצטיין יותר בהצמדת פסקול מעולה לכל הסרטים שלו וכך לחפות על מוצרים מבדרים אך בינוניים – זאת יגידו השנים שיחלפו. "אליזבט טאון" מיועד רק לאנשים שאוהבים להקשיב למוסיקה טובה בקולנוע. לאוהבי קולנוע אמיתיים אין מה לחפש בסרט הזה. בכל מקרה אם אתם נרקומנים של קיטש אמריקני דביק במיוחד אתם תתאימו לסרט הזה כמו כפפה ליד.