Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: בסימן וונוס - פרק ראשון

קל מאוד לא לאהוב את המיני סדרה החדשה של HOT, "בסימן וונוס", שלוותה באחד ממסעות יחסי הציבור הגדולים בארץ (שנעשו לסדרה) אבל קשה שלא להעריץ את יהודה לוי על משחקו. לוי מצליח במקום שבו שחקנים גדולים, נחשבים וותיקים ממנו נכשלו, ללכת על הקו הדק שבין המציאות לדימיון, הקו הדק שבין דמות שאנחנו שונאים לבין דמות שאנחנו רוצים לחבק, לנחם ולאהוב.

יהודה לוי הוא יואב נוימן, שחקן מצליח שזוכה להרבה אהדה אבל לא מצליח להעניק או לקבל אהבה. הוא זיין סדרתי שמביא כמעט כל יום בחורה אחרת לדירת ידידתו שירי (טינקרבל). כאשר שירי נמצאת שרועה על הרצפה לאחר שנפלה מגובה של ארבע קומות יואב (המכונה ג'וב) הוא החשוד העיקרי והמיידי. גור אלפי הוא יינון הראל, חוקר צעיר שסיים לא מכבר בהצטיינות את האוניברסיטה וזו החקירה הראשונה שנופלת לו לידיים.

התסריט, אותו כתב עומר תדמור ומבוסס על ספרו של אורי אדלמן ז"ל, מתרכז בתהליך חקירת מותה של שירי, אבל הוא רחוק מאוד ממיני סדרות מתח להן אנו רגילים כמו "החשוד העיקרי", "המפצח" או אפילו פרק סטנדרטי של "חוק וסדר". יש חשוד אחד, חוקר אחד וקו מחשבה אחד, בלי סטיות, בלי נקודות מפנה, בלי כל מיני רמזים קטנים שמחשידים, הכל בכאילו (לפחות על פי הפרק הראשון ששודר אתמול).

אבל חוזקה של המיני סדרה הוא דווקא בעובדה שהמציאות והדימיון מתערבבים עד שלרגע אנחנו עוצרים ומנסים לחשוב מתי קראנו שיהודה לוי היה קשור לחקירת רצח/התאבדות. אפילו שמו של הגיבור, ג'וב, נשמע כמו כינוי חיבה ל'יהודה' למרות ששמו בסדרה הוא יואב.

להוציא משפט אחד שמאזכר את עבודתו של ג'וב (יהודה לוי) "אני מאחר לאודישן חשוב", גור בנטוביץ', הבמאי, לא מראה לנו את השחקן בעבודתו, הרי אנחנו לא צריכים, אנחנו היינו שם, ראינו אותו מאחורי הקלעים של "אהבה מעבר לפינה", מאחורי הקלעים של הפרסומת לפוקס ובעשרות כתבות וראיונות בערוץ E! ובתוכנית של גיא פינס.

למרות שבנטוביץ' מנסה לעשות קולנוע מותח, רץ בין הזמנים, מספר לנו את הסיפור באופן לא ליניארי בסצינות שכביכול מספקות לנו רמזים שמחזקים את ההאשמה של ג'וב או מוכיחים את חפותו, העלילה לא באמת מותחת, לא באמת מעניין אותנו לדעת האם שירי (טינקרבל) אותה ראינו בדיוק שתי שניות בסדרה, מתה או התאבדה. כן מעניין אותנו לראות איך ג'וב נכנס לתוך הבוץ ובסופו של דבר יוצא (או לא) ממנו.

גם לא ממש ברורה ההחלטה ללהק את מארק רוזנבאום בתפקיד המפקד של יינון הראל (גור אלפי) שמכוון אותו, מלמד אותו ומראה לו שהחיים הם לא האוניברסיטה. האם מדובר בהברקה פילוסופית, שבה אחד המפיקים הגדולים של הקולנוע של הקולנוע הישראלי ויו"ר האקדמיה מנסה ללמד את השחקנים שעשו בעיקר טלוויזיה ואת הבימאים והדור החדש של הקולנוענים כי מה שלמדו בבית הספר הוא לא מה שקיים במציאות? האם זה אילוץ של תקציב? האם זו מחווה חברית? אין לדעת.

חברת HOT יודעת מה יש לה ביד, יש לה את יהודה לוי, חלום של כל מפיק הוליוודי, הבחור צעיר, סקסי, אינטיליגנט ונכון להיום מצליח לשמור על תדמית של אדם צנוע ונעים לבריות (עד שאיזה צהובון או טור רכילות יחליט אחרת). לוי, שחתם לאחרונה על חוזה בלעדי עם HOT יצליח כנראה למצוא תפקידים שיתאימו לו ויעניינו אותו ויתנו לו תעסוקה שונה מזו לה הוא רגיל באופרות הסבון.

יהודה לוי הוא חיית מצלמה, היא אוהבת אותו והוא יודע להתנות איתה אהבים בצורה שנשים רק יכולות לחלום עליה. הוא יודע איך להסתכל על המצלמה, איך להשיג אותנו, הצופים, במבט אחד, בתנועה קטנה, במחווה שכמעט לא מורגשת. בסדרה העניין הזה בא לייתר ביטוי כאשר ג'וב לא יכול לתפקד מינית אלא אם יש מצלמה בחדר, אם זו מצלמת אינטרנט, מצלמה של המשטרה או מצלמת וידיאו בה הוא מתעד את כיבושיו.

סצינת האורגזמה בחדר החקירות, בתחילת הפרק הראשון היא בוודאי סצינה שתזכה ללא מעט מחוות, פרודיות וירידות (אדיר מילר, דודו טופז, ארץ נהדרת, גשו לעבודה) כי זו סצינה שפשוט עובדת. לוי מפלרטט עם החוקר, עם מצלמת המשטרה אבל יותר מזה, עם מצלמתו של בנטוביץ' והקהל בבית שלא מסוגל להוריד את העיניים מהמסך ולעיתים מרגיש כאילו הוא נמצא שם איתו. אבל שיאה של הסצינה, היא מיטבו של לוי, בשנייה שהוא "גומר" הוא משנה מבט, טון, מיישיר מבט למצלמה (גור אלפי) ושואל "אתה הבנת למה אני מתכוון או שאתה צריך תרגום". באותו רגע הקהל לא יודע אם לצחוק, לכעוס או לתת לו סטירה.

אגב, אחד השמות שניתנו לונוס, אלת האביב, הפריחה והצמיחה היה, ונוס ג'וביה כינוי המייצג את הקשר הקרוב בין יופיטר מלך האלים לבין ונוס, ומעיד על חשיבותה של האלה. שמו של גיבור הסדרה, ג'וב, כנראה לקוח מהכינוי הזה ומסמל את הקשר הברור בין יהודה לוי, שהקריירה שלו נמצאת בפריחה מתמדת אל הקהל הצופה בבית.

"בסימן ונוס" גם מנסה לעשות מה שחברות הכבלים בארצות הברית מצליחות לעשות וזה להיות נועזת יותר, בוטה יותר וסקסית יותר. היא מצליחה בשתיים מתוך השלוש, הסדרה בהחלט בוטה יותר (מבחינת השפה) ונועזת יותר כשהיא משלבת כמה סצינות סקס מלא (אחת על שולחן ביליארד והשנייה על מיטה) בפרק של 48 דקות.

בסופו של דבר הסיבה היחידה שהייתה ותהיה להמשיך לראות את "בסימן ונוס" היא יהודה לוי, שבאמת מצליח לסחוב אותה על הכתפיים שלו, ואכן בסצינות שהוא לא מופיע מורגשת נפילה גדולה באנרגיה, השחקנים פחות טובים והקהל פחות מתעניין.

אבל מי יודע, אולי הפרק השני יפתיע גם בתסריט?

את התמונה צילם יוני המנחם.