חדשות קולנוע וסרטים

"השמועה אומרת ש...." - השלם קטן מסך חלקיו

5/1/2006

שלח לחבר+ הוסף תגובה

רעיונות מסויימים לא נועדו להתממש בצורה טובה, לרוב זה משום שהרעיון הבסיסי הוא כל כך מופרך שמאד קשה לפתחו באופן משכנע ואיכותי. כך למשל הם תסריטים של צ'ארלי קאופמן, שגם בידיו של האמן הכי מוכשר, תמיד תהיה אכזבה קלה, לא משנה כמה טובה היא התוצאה הסופית.

התוצאה הסופית ב"שמועה אומרת ש..." שעלה לא מכבר על מסכינו, היא ממש לא טובה. הסיפור של הסרט לא מורכב: עיתונאית צעירה (ג'ניפר אניסטון) שכותבת את ההספדים בעיתון, מגלה שסיפור הסרט (והספר) "הבוגר", אחד הסרטים הקלאסים עם דסטין הופמן ואן ברנקרופט ("גברת רובינסון את מנסה לפתות אותי" מצלצל לכם מוכר? השיר של סיימון וגארפונקל מהסרט ועוד) הוא בעצם על אימה וסבתה.

גילוי זה מעלה אצלה שאלות רבות שמובילות לבעיות עם ארוסה (מארק רופלו – פעם שנייה על מסכינו בעת האחרונה) וגם שאלות לגבי זהותו של אביה: האם זה האיש שעד עכשיו הכירה כאביה (ריצ'ארד ג'נקינס) או שאולי זה הפלייבוי בן דמותו של דסטין הופמן (קווין קוסטנר) שכבר שכב עם אמה וסבתה (שירלי מקליין).

השימוש ב"הבוגר" כמשענת עלילתית היא רעיון מצוין שאף מנוצל היטב ומספק כמה בדיחות מוצלחות במיוחד, אבל על כמה בדיחות סרט לא יכול להישען, בטח לא כשהסרט מנסה לשלב עלילה דרמטית שסיפור הבוגר משמש רק כסיפור מסגרת: העיסוק האמיתי של הסרט הוא בשאלת הזהות של הגיבורה, ועוד כמה שאלות קיומיות אחרות.

את הבעיות שלה היא מנסה לפתור על ידי חקירת העבר "הפרוע" של אמה וסבתה, ודרכו לגלות מיהו אביה האמיתי. כל המסעות הללו הן מעין מסע לגילוי עצמי, רק בלי כרטיס טיה להודו, ובנקודה זו הסרט נכשל: המסע שהיא עוברת קצר מדי, ולמרות זאת מעייף וטרחני.

ומה המסר הכי חזק שהסרט משדר? שאהבה היא עניין שבהרגל. הרבה זמן לא נראה סרט שאינו דוגל ברומנטיות שאנו מחפשים, אלא מנציחה את ההרגל. רומיאו ויוליה לבטח היו מתהפכים למראה הסרט הזה.

ואם כבר דובר על צ'ארלי קאופמן, אז ב"שמש נצחית בראש צלול", אחד מהתסריטים ההזויים יותר שלו, משחק מארק רפולו, שכנראה נתן שם את כל יכולת המשחק שלו, כי מאז נדמה שהוא תקוע עם אותו מבט מזוגג בעינים ושתיים וחצי הבעות פנים. למזלו, ולצערנו, מולו ניצבת רייצ'ל מ"חברים", (וכן זה כל מה שג'ניפר אניסטון יודעת להציג, זה, ולחשוף ציץ לרגע קט), כך שלפחות רופלו לא מושך את כל האש אליו.

למזלם של הצופים שני השחקנים המבוגרים יותר היו שם כדי להעניק קצת חיים לסרט: שירלי מקליין חריפה, תוקפנית ומצחיקה יותר מתמיד, וקווין קוסטנר בהופעה מוצלחת, שמראה שהוא אולי הבין שתמו ימיו כגיבור פעולה דרמטי, והגיעה השעה לקומדיות רומנטיות חביבות.

וכך, בלי העוקצנות של ראש כרוב, החדשנות והחתרנות של "ספינאל טפ", הנשכנות של הארי וסאלי והמתיקות של הנסיכה הקסומה, מה שקיבלנו מרוב ריינר הוא עוד מוצר סתמי שחוץ מפרצי צחוק ספורים אין בו הרבה עניין.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !