Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הלך לעיבוד - המפיקים

הלך לעיבוד - המפיקים - ביקורת סרט

מאת: רותם יפעת

30/03/2006

שלח לחבר הוסף תגובה

מכירים איך כאשר לוקחים דף ומצלמים אותו, מעבירים לחבר, אותו חבר מצלם את הצילום וכך הלאה? בסוף התוצאה שמתקבלת דהויה וקשה למצוא איזשהו דמיון למקור. אותו הדבר קרה ל-"מפיקים" בגרסת המחזמר הקולנועי.

הכול החל ב-1968, בסרט קומדיה קטן וחביב שביים תסריטאי צעיר לו זה סרט ראשון, מל ברוקס, הרעיון שבבסיס הסרט הוא מבריק וביזארי כאחד: מפיק כושל ותחמן, חובר לרו"ח חכם אך פחדן, למזימה שמטרתה להעלות מחזה שיהיה כל כך גרוע, שהוא ירד עוד לפני סיום הצגת הבכורה, וכך הם המפיקים, ירוויחו הון. המחזה הגרוע שנבחר הוא "היטלר באביב", אותו כתב נאצי מטורף והוא כולו הלל לרודן. אך כמובן שהדברים לא יוצאים על פי התכנון, והמחזה נהיה להיט אדיר, וצמד המפיקים מסתבך. זהו קו העלילה הבסיסי, שבשנות האלפיים עובד למחזה בימתי מצליח בברודווי, שבישראל הוצג על ידי הבימה כשדרור קרן ובראבא משחקים את המפיקים. בגרסא המקורית כיכבו ג'ין ווילדר בתפקיד ליאו בלום, הרו"ח הרכרוכי, וזרו מוסטל כמקס ביאלישטוק, המפיק שממן את הצגותיו על ידי ניצול נשים זקנות.

[*]

בגרסא הקולנועית של שנת 2005, מופיעים מת'יו ברודריק ונתן ליין כצמד החמד, אותו תפקיד שהם עשו בברודווי. אחת הבעיות בגרסה הזאת היא הקטעים המיותרים והמעיקים שהוסיפו לו: קטעי שירה של ליאו על החיים הקשים של רו"ח, קטעי הריקוד והשירה של המזכירה השבדית בכיכובה של אומה תורמן, שלמרות שתמיד מענג לראות אותה מפזזת בבגדים מינימאליים, זה לא המקום בשביל זה.

מאחר והסרט הוא העתק אחד לאחד לגרסאה הבימתית, עדיף אולי למי שראה אותה לוותר או לא לבוא עם ציפיות גבוהות מדי, כי ההשוואה מתבקשת ובלתי נמנעת, אבל היא רק עושה את הצפייה בסרט קשה יותר. כשמשווים כל סצינה וכל בדיחה, קשה שלא לחוש אכזבה,בייחוד מן השחקנים,אבל לזה אחזור עוד מעט. אך אם מתייחסים לסרט כיצירה בודדת, יש בו כמה רגעים מצחיקים ביותר, בייחוד אלו עם וויל פארל, כפרנץ ליבקינד המחזאי הנאצי המטורף.

[*]

אבל מה שהופך את הסרט לממש בלתי נסבל הוא המשחק הנוראי של מתיו ברודריק. ייתכן שגם משחקו של נתן ליין היה גרוע, אבל משחקו של ברודריק היה כל כך מזעזע שכל תשומת הלב שלי הייתה עליו. הוא מאולץ, ומוחצן, אבל לא בצורה טובה כמו שמחזמר אמור להיות, הוא מזכיר יותר דמות מטורללת של לוני טונס, רק הבעיה שהוא לא דמות מצוירת וגם לא ג'ים קרי.

אבל קל להכפיש את הסרט אחרי שרואים שתי ורסיות קודמות שלו, שכן כמו אותו הדף המשוכפל, אם לא היינו רואים את המקור, לא היינו יכולים להעריך את הצילום במדויק. אז מי שעד היום לא יצא לו לשמוע את שירי "היטלר באביב", הסרט הזה הוא התחלה טובה, אבל מי שמכיר את "אחוז אותי-גע בי" ואת אולה, אולי כדאי שיוותר הפעם.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »