Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הגברים בוכים בלילה

מאת: רון פוגל

מיהו הגבר הישראלי האמיתי? האם הוא השוביניסט הקשוח שלעולם לא מוריד את הזבל? ואולי הוא המטרוסקסואל העירוני הרגיש והמודע לעצמו? על שאלות אלו ואחרות מנסה הסדרה "גברים אמיתיים" - שמשודרת החל מהיום ב"יס דוקו" (22.00)–לענות.

כבר בסדרה על המיניות הישראלית בהגשת אורנה בן דור, ששודרה בערוץ 8 בכבלים, נעשה נסיון לבחון את הגבר הישראלי בעבר ובהווה .זו הייתה סדרה "מכובדת" ורצינית שחיפשה את התשובות באקדמיה ואצל הוגי דעות למינהם. לעומתה בחרו יוצרי "גברים אמיתיים" לרדת אל העם ולמצוא את התשובות אצל אנשי היום יום הרגילים והאפורים.

את הסדרה מגיש הסטאנדאפיסט והתסריטאי רשף לוי. בכל פרק פוגש לוי גברים שונים: צעירים ומבוגרים, עשירים ומובטלים, שוטרים ופורעי חוק ועם כולם הוא מנסה לפצח את החידה הקרויה "הגבר הישראלי העכשווי".

בפרק הפותח את הסדרה ונקרא "גברים קשוחים" מתמקד לוי בשני טיפוסים: בלשי מדור הסמים באשקלון ולמולם "מושון", אדם רגיל ביום ועבד כנוע בלילה, הבא על סיפוקו במרתפים חשוכים עם מלכות דומיננטיות. לוי מתלווה לחבר'ה באשקלון כשהם יוצאים לבצע פשיטות או סתם מתנהלים ברחובות העיר בסיור שיגרתי ואל מושון הוא מצטרף למרתף עינויים וגם למפגש מרתק עם חברתו של מושון בחייו הרגילים - בערב ריקודים במועדון תל אביבי.

הסיפורים שמובאים בסדרה מעניינים, אך דומים להם כבר נראו בהרבה כתבות בימי שישי ב"יומן השבוע" ודומיו. למראה לוי המשתופף במהלך פשיטה על חוות סמים, נזכרתי בכל אותם כתבים של ערוצי החדשות השונים שיוצאים מדי פעם לשטח ומתלווים ליחידות צבאיות מובחרות בפעילויות מבצעיות. גם סצנת הסאדו-מזו כבר הוצגה יותר מפעם אחת (תמיד מצלמים באותו מועדון, עם אותה תאורה ואפילו הטקסט בין המלכה לעבד נשמע מוכר).

אז מדוע בכל זאת לצפות ב"גברים אמיתיים"? התשובה לכך היא רשף לוי, המגיש.

לוי אינו איש טלוויזיה רגיל ונראה עליו שהוא גם אינו משחק לפי כללי הז'אנר. הוא אינו המגיש חמור הסבר בסגנון "שישים דקות" ולעיתים (ואלו הרגעים החלשים בסדרה) הוא אף מבודח יתר על המידה ונראה שהוא נמצא במופע סטנד אפ פרטי. אבל למרות רוח השטות שמדי פעם קופצת עליו, בזכות אישיותו הלא מאיימת, הוא מצליח לחדור לאט לאט את השכבה החיצונית של גיבורי הסדרה ולהנפיק מהם כמה אמירות כואבות ואוטנטיות.

בפרק הפותח למשל,מפר לוי את שלוותו של מפקד הבלשים כשהוא שואל אותו האם הוא רוצה שילדיו יהיו שוטרים כמוהו. השוטר הקשוח נועץ ברשף מבט ספק מבודח, ספק מהורהר ואומר שאכן ילדיו רוצים להיות כמוהו, אבל דווקא הוא -בהכירו את מקצועו השוחק -לא רוצה שהם ילכו בדרכו. אני קורא לרגע שכזה בטלוויזיה "רגע של קסם". זהו הרגע שבו הצופה מקבל תמורה מלאה לכספו ובשבילו שווה לצפות בסדרה.

לוי, שאינו סוציולוג או אנתרופולוג, מנסה בסדרה גם להבין את עצמו ובמסגרת אווירת הסחבקיות השורה על הסדרה משתף את מרואיניו בחוויותיו האישיות. קל במקרה כזה לפול למלכודת של אגו טריפ, אך לוי, עושה רושם, בא ממקום של סימפטיה ואהדה לגיבורי התוכנית ואינו שופט אותם.

לוי טוען בראיון שנערך עימו לאחרונה כי "אנחנו הגברים מצויים בפיצול אישיות מטורף... בין קלינט איסטווד הקשוח לוודי אלן האינטלקטואל...". לוי מנסה במהלך הסדרה לבדוק לאיזה כיוון נוטה הגבר הישראלי והאם משלמים מחיר על אי היכולת להשתנות במציאות המשתנה כל הזמן.

לעומת פרק הפתיחה הפחות או יותר צפוי, מומלץ מאד לצפות בפרק השני בסדרה, בו נבחנת סוגיית האהבה בחייו של הגבר הישראלי. בפרק זה, יתכן בשל גיבוריו המרתקים, מצליחים שוב לוי ויוצרי הסדרה להנפיק רגעים מרגשים.

הסדרה "גברים אמיתיים" מוכיחה כי לא חייבים פנל של מומחים מכובדים ודיונים מפולפלים כדי להגיע לתשובות מרתקות. כל מה שצריך הוא יוצרים מוכשרים ומנחה אמפטי ובעל אבחנה.

כל הכבוד!