הנערות מברזיל –ביקורת טלוויזיה

מאת: רון פוגל

נילי טל היא טור דה פורס של אדם אחד .בחלק גדול מסרטיה היא מפיקה ,עורכת,עושה את התחקיר ,מביימת ולעיתים גם מצלמת.

נילי בודקת בסרטי התעודה שהיא יוצרת פנים עגומות ולעיתים נשכחות של החברה הישראלית .היא גם מתעניינת במיוחד בקשרי הגומלין שמנהלת החברה הישראלית עם העולם שמסביבה לטוב ובדרך כלל לרע.בין סרטיה הקודמים "כלות מאוקראינה" ו"נשים למכירה".

סרטה האחרון "הנערות מברזיל" אינו שונה במהותו ממכלול יצירתה הקודמת ועוסק בבנות –תינוקות שאומצו בברזיל על ידי משפחות ישראליות לפני כעשרים שנים.נילי חוזרת לברזיל עם ארבע ילדות, כאלו שבגרו והפכו לנשים צעירות וכל רצונן הוא למצוא את אמותיהן הביולוגיות ,אלו שמסרו אותן לזרים ושלחה אותן לישראל הרחוקה.

הסרט עוקב אחר נסיונותיהן של ארבע הבנות למצוא את שורשיהן הברזילאים ותוך כדי החיפוש מנסה גם היוצרת לרמוז לנו דבר או שניים על יחסי הורים ילדים ועל הקושי שבהתמודדות עם נטישה .

איכותו של סרט תיעודי נמדדת ביכולתו להביא לנו פיסת מציאות מרתקת ולהציג אותה ואת הנפשות הפועלות בה בדרך האוביקטיבית והכנה ביותר.במטרה זו עומד הסרט והיוצרת כמעט ואינה מסיטה את העלילה מדרכה.

מכיון שכל נושא האימוץ הינו מרגש ונפיץ מלכתחילה ,אין טל צריכה להתאמץ במיוחד כדי לספק לצופה שיא אחר שיא רגשי (מפגש בין אמא ביולוגית לביתה,מפגש בין אחיות שלא התראו עשרים שנה ).אבל למרות שמצאתי את עצמי מוחה דמעה פה ושם עורר בי הסרט הרהורים נוגים על העולם הקפיטליסטי שבו אנו חיים ועל הצורך של נשים באזורי מצוקה ועוני להפוך גם את ילדיהם למוצר הנסחר בשוק העולמי.ובעולם הכלכלי האכזרי לכל דבר יש ביקוש וברגע שמציעים ילדים למכירה ,יגיעו תמיד האנשים העשירים מהמערב המדושן ,ישלפו את הדולרים בלי הנד עפעף ויקנו להם ילד.

בנקודה הזו כלל לא עוסק סרטה של טל .הייתי שמח לשאול את ההורים המאמצים על ההרגשה המוסרית של קניית ילד כמוצר וכמו כן אין בסרט כלל התייחסות לסוגית חוקיותם של אימוצים כגון אלה.

ונקודה לסיום:בשנת 1978 ביים ויליאם שפנר את יצירת המופת "הנערים מברזיל" שם נמסרו לאימוץ תינוקות שבעצם היו העתק של אדולף היטלר.האם בשם הדומה רומזת לנו הבימאית על התיעוב שהיא חשה מכל נושא האימוץ?כנראה שרק לנילי טל הפתרונים.

הסרט מוקרן היום (שני ה- 2 ביולי) בלווין, יס דוקו, בשעה 22.00