הילד בן 80: הסרטים הטובים של דסטין הופמן

מקום חמישי: "הבוגר" (1967)

הקריירה המפוארת של הופמן התחילה ב-1967. זהו לא סרטו הראשון של הופמן, אבל זה בהחלט התפקיד שהניע אותו בתור כוכב עולה בהוליווד של שנות השבעים והשמונים. הסרט שביים מייק ניקולס גם סימן את תחילתו של דור חדש של במאים ושחקנים שעסקו בנושאים יותר שנויים במחלוקת והפכו את הוליווד לנועזת יותר. הופמן משחק בוגר קולג' טרי בשם בנג'מין ברדוק שמתמודד עם הציפיות הגבוהות שהחברה והוריו משליכים עליו ומנהל רומן סודי עם אישה בוגרת ממנו ועם בתה במקביל.

הופמן היה אמור לשחק ב"מפיקים" של מל ברוקס כשההזדמנות להיבחן ל"בוגר" הגיעה, הוא ביקש מברוקס להיבחן לתפקיד של ברדוק שאישר לו להיבחן אך ורק כי הכיר את הסיפור של "הבוגר" והיה בטוח שהופמן לא מתאים לתפקיד ולכן לא יקבל אותו. אבל טעותו של ברוקס התבררה כגדולה כאשר הסרט בכיכובו של הופמן היה מועמד ל-7 פרסי אוסקר כולל שחקן ראשי הטוב ביותר. דמותו המורכבת של ברדוק והעובדה שלכל המבוגרים בסרט אין שמות פרטיים ממחישים בצורה הטובה ביותר את פער הדורות שכולנו מרגישים עד היום.

מקום רביעי: "קאובוי של חצות" (1969)

המועמדות השנייה של הופמן לאוסקר באה שנתיים לאחר מכן כאשר גילם בצורה מאוד משכנעת ומפתיעה את דמותו של אנריקו סלבטורה "ראטסו" ריזו הנוכל הצולע והחולה המסרסר בג'ו באק הטקסני בכיכובו של ג'ון וויט. הופמן מצליח להפוך את הדמות השנויה במחלוקת הזאת לאהודה ומרגשת. הופמן שעד אז היה מפורסם בעיקר בגלל התפקיד ה"נקי" יחסית ב"הבוגר" תחב אבנים לנעליים שלו כדי לגרום לצליעה שלו להיות כמה שיותר משכנעת. הסרט זכה באוסקר והיה הסרט הראשון בדירוג X למבוגרים בלבד שזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר.

מקום שלישי: "קרמר נגד קרמר" (1979)

למרות שהיה כוכב קולנוע גדול במשך כל שנות השבעים, את האוסקר הראשון שלו קטף דסטין הופמן רק ב-1980 כאשר זכה בפרס השחקן על תפקידו כטד קרמר. אב שאשתו עוזבת אותו ומשאירה אותו עם ילדו הקטן. הסרט מראה את המורכבות שבגירושים ובהורות כמו שאף סרט הוליוודי לא הראה עד אז ומציג קרב משמורת חסר פשרות וסוחט דמעות. טד רחוק מלהיות אבא מושלם והוא מרבה לעשות טעויות אבל הופעתו המרגשת של הופמן, שבזמן עשיית הסרט חווה גירושים בעצמו מהשחקנית אן בירן, הופכת את הסרט הזה לאחד מזוגי האוסקר היותר מוצדקים שהיו.

מקום שני: "כל אנשי הנשיא" (1976)

אחד הסרטים הבולטים של העשור הנהדר הזה וסרט חובה לכל חובב קולנוע באשר הוא. וזה הרבה בזכות העובדה שהנושא שמדובר עליו בסרט רלוונטי מאוד גם לזמננו. סיפורם האמיתי של שני כתבים של ה"וושינגטון פוסט" שחשפו הרבה מהפרטים החשובים בפרשת ווטרגייט ב-1972. הכתבים, שמגולמים על ידי הופמן ורוברט רדפורד (עם כימיה נהדרת), מגלים בקושי רב ועם מעט שיתוף פעולה מצד המעורבים בפרשה ושל הבוסים בעיתון כיצד השחיתות בממשל של הנשיא ריצ'רד ניקסון מגיעה עד לדרגים הגבוהים ביותר.

מקום ראשון: "איש הגשם" (1988)

סרט ה"רוד טריפ" האולטימטיבי עם ההופעה הכי מרגשת ונוגעת שהופמן אי פעם סיפק. קשה להאמין שהרעיון המקורי היה בכלל שהופמן ישחק את צ'רלי בביט האח, אך התפקיד ניתן בסופו של דבר לטום קרוז. הופמן וקרוז משחקים את האחים בביט, האחד הוא סוכן רכב מוצלח והשני אוטיסט גאון בתפקוד נמוך מאוד שכמעט לא מתקשר עם הסביבה, תפקיד שאותו ביסס הופמן חלקית על איש בשם קים פיק הסובל מתסמונת סוואנט המלווה לעתים בגאונות. הדמות של ריימונד הייתה אמורה במקור להיות דמות של אדם הסובל מפיגור שכלי, אך הופמן בעצמו החליט בחוכמה והתעקש על כך שריימונד יהיה אוטיסט. התפקיד זיכה את הופמן באוסקר השני בקריירה שלו והכניס אותו להיכל התהילה של הוליווד.