Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מלכי הקומדיה - מה משותף לסרטים של ג'אד אפאטו וסת' רוגן?

"הלילה שלפני", הקומדיה החדשה בכיכובם של סת' רוגן וג'וזף גרודון לוויט שיוצאת לאקרנים בסוף השבוע, מציגה את רוגן כפי שלמדנו לאהוב אותו מסרטיו עם במאי קומדיות הברומאנס ג'אד אפאטו - סטלן מגושם ולא מזיק ברובו. למרות שהסרט בוים ע"י ג'ונתן לוין ("50/50"), הוא שואב במובהק מסרטי אפאטו. זמן מצוין לחקור קצת את שפת סרטי אפאטו שנוכחת גם כאן - ערבוב ומתיחת גבולות הז'אנר והעדפת הרומן-הגברי-האחוקי על פני זוגיות.

כשסת' רוגן פרץ לחיינו ב-1999 עם סדרת הקאלט קצרת-הימים "Freaks and Geeks", השחקן בן ה-17 כבר לווה בחברים שיעמדו לצידו במהלך הקריירה שלו – השחקן ג'יימס פרנקו והבמאי ג'אד אפאטו. רוגן עשה מאז בלעדיהם כמה דברים נחמדים ("סטיב ג'ובס"), נחמדים פחות ("זאק ומירי עושים פורנו") וממש גרועים ("הצרעה הירוקה") ועדיין, הרגעים החשובים ביצירתו וביצירתם, היו ביחד. רוגן הוא חלק מהותי מיצירת השפה ה"אפאטואית", שכבר חרגה מגבולות היצירה המשותפת שלהם, וניכרת גם בסרט החדש שלו "הלילה שלפני".

אז סקירה קצרה: את התפקיד הקומי הראשון שלו בקולנוע (אחרי שהיה הבריון מ"דוני דארקו"!) קיבל רוגן מאפאטו ב"והרי החדשות" ("Anchorman") ולאחר מכן, הפעם עם אשכרה תפקיד, ב"בתול בן 40". התפקיד הראשי הראשון שלו היה ב-2007 בסרט "הדייט שתקע אותי" ("Knocked Up"), שם גיבש את דמות הסטלן המגושם והלא מזיק ברובו, שתהפוך להיות סימן ההיכר שלו. באותה שנה שוב שיתף פעולה עם אפאטו (שהיה הפעם מפיק) בתור השוטר הסטלן, המגושם והבלתי מזיק ב"סופרבאד", שזכה לשם העברי "חרמן על הזמן", עוד אחד מהתרגומים המחורבשים במיוחד להם זוכים שמות סרטיו של אפאטאו בארץ הקודש. שנה מאוחר יותר, הוא שב אלינו עם "פיינאפל אקספרס", שכתב והפיק אפאטו, הפעם עם ג'יימס פרנקו לצידו כדילר טוב לב. רוגן ואפאטו עוד עשו יחד את "אנשים מצחיקים" ורוגן ופרנקו עוד שיתפו פעולה ב"הסוף" וב"ראיון סוף" הגנוז.

[*]

(בתמונה: אפאטו ורוגן)

כמעט כל הסרטים שציינתי בסקירה הזו הם קלאסיים לשפה האפאטואית, שהוכתר כבר כיוצר הקומדיה המשמעותי בהוליווד העכשווית. המאפיינים: ערבוב ז'אנרים והברומאנס האפאטואי. שלישיית סרטיו מ-2007/8 לוקחת שלושה ז'אנרי קומדיה (נעורים, רומנטית, סטלנים) ומותחת אותם לקצה - הנערים ב"סופרבאד" ראשון הם ממש לא "אמריקן פאי" הסתומים רגשית, האוהבים ב"דייט שתקע אותי" הם ממש לא מג-ריאן-טום-הנקס המתוקים והסטלנים ב"פיינאפל אקספרס" מוצאים את עצמם בסצנת אקשן מטורפת ועקובה מדם. אפאטו לא היה לבד במהלך הזה, וגם לא היה הקיצוני (או הטוב) ביותר. אדגר רייט הבריטי כבר היה אז באמצע טרילוגיית קומדיות המיקס-ז'אנר המבריקה שלו "קורנטו" ("מת על המתים", "שוטרים לוהטים" ו"סוף העולם") בכיכובו של סיימון פג, שבוחרת כל פעם ז'אנר אחר ומכניסה אותו למיקסר (זומבים/סטלנים, שוטרים/אימה, ונוסטלגיה/חייזרים). שנתיים לאחר מכן שחרר רייט את "סקוט פילגרים נגד העולם" (התבגרות/קומיקס), ואחריו כבר שום דבר לא נראה אותו דבר. אגב אפאטו נגד רייט- "סקוט פילגרים" (שגם זכה לשם העברי הנוראי "האקסים של חברה שלי") הוא מעין הפוך-על הפוך על אפאטו, כשהוא עושה ממייקל סרה הנחנח מ"Superbad" גיבור על. כמובן שגם רוגן עצמו, ב"סוף" שכתב וביים, עשה מיקס בין סרטים על הוליווד לסרטי אפוקליפסה.

גם במאפיין השני של סרטיו: הרומן-הגברי-האחוקי (הלא הוא הברומאנס) אפאטו הוא לא היחיד. כבר מ"כייבל גאי" מ-1996 עם ג'ים קארי ומת'יו ברודריק, הסרט הראשון שאפאטו הפיק לבדו, המרכז הוא ביחסים בין בנים-חברים כתחליף לזוגיות עם אישה (לסלי מאן, אשתו של אפאטו). כמובן שסרטים על חברות גברית הם לא המצאה חדשה ("אני והחבר'ה") אבל בגלגולם הנוכחי, שפחות מפחד לערער את גבולות ההגדרות הגבריות, אפאטו הוא קול בולט. "Superbad", "פיינאפל אקספרס", "אנשים מצחיקים" ובמידה מסוימת גם "Anchorman", מתרכזים בזוגיות הגברית ההטרוסקסואלית עם הליכה חסרת מורא, בעיקר בסצנת הסיום, אל אינטימיות גברית רגשנית הגובלת ברומנטית. גם פה אפאטו לא לבד. נציין את "I love You Man" עם ג'ייסון סיגל (שעבד עם אפאטו ב"Freaks and Geeks") ופול ראד (ב"בתול בן 40" וAnchorman"") שנחתם בהצהרת אהבה הדדית בין הגברים במהלך החתונה של אחד מהם. וכמובן "סוף" של רוגן, שכולו שיר אהבה בין באדיז וגם כאן אדגר רייט נותן פייט עם הקומדיה "סוף העולם", שהיא מחווה מרגשת לחברות הגברית שנעלמת עם השנים.

[*]

(בתמונה: רוגן מתוך "הלילה שלפני")

עוד אחד ממשיכי הגל הזה הוא ג'ונתן לוין. והנה אנחנו מגיעים ל"הלילה שלפני". קשה לראות את "מת עליה" ("Warm Bodies") של לוין מבלי לחשוב על "מת על המתים" של רייט, וקשה עוד יותר לראות את "50/50" מבלי לחשוב על כל סרטיו של אפאטו: לא רק כי יש שם ברומאנס חזק ממוות, אלא כי החבר/אהוב של הגיבור הוא סת' רוגן. ב"50/50" משחק ג'וזף גורדון לוויט (המושלם באדם) בחור שמתמודד עם מחלת הסרטן שלו עם חברו הטוב, והסטלן המגושם והלא מזיק ברובו – רוגן, כמובן. השיא המרגש של הסרט הנהדר מתרחש כשהגיבור מרשה לעצמו ליפול לזרועותיו של חברו הטוב ביותר, שדעתו נטרפת עליו מדאגה.

עכשיו, ב"הלילה שלפני", חוזרים לוין, גורדון-לוויט ורוגן לסרט על שלישיית ברומאנס בערב חג מולד. מסימני שפת האפאטו: הסרט משווה את היחסים בין החברים למשפחה, ששבה ומתעלה על המשפחות הגרעיניות שלהם (כמה נוח שכל משפחתו של הגיבור מתה לפני תחילת הסרט). הסרט מנסה (בהצלחה בינונית) למתוח את גבולות ז'אנר סרטי המסיבות. סת' רוגן משחק סטלן מגושם ולא מזיק ברובו (הפעם עם המון סוגי סמים במקביל!). אפילו ג'יימס פרנקו מפציע, בתפקיד עצמו, ודוחק לקצה את המתח המיני שלו עם רוגן, סביבו נעה דמותו לכל אורך "סוף".

אבל "הלילה שלפני" הוא לא בדיוק אפאטו- הוא לא מופרע מספיק מצד אחד (כמו "פיינאפל אקספרס") , ולא מרגש מספיק מצד שני ("Superbad"). הוא גם לא מתחרה מספיק חזק ב"ממשיכי הז'אנר"- שוב, כי הוא לא מופרע מספיק מצד אחד (כמו "טרילוגיית הקורנטו") ולא מרגש מספיק מצד שני ("50/50"). כמו רוגן, "הלילה שלפני" הוא סטלן מגושם ולא מזיק ברובו.

עוד הערה: ביצירותיו המתקדמות יותר של אפאטו, ניכר שהוא קיבל עליו את הביקורת החוזרת שהוא "לא יודע לכתוב דמויות נשים". הראשית במבקרותיו היתה קת'רין הייגל, הכוכבת של "הדייט ש..". אז בעבודותיו הבאות, אפאטו יצר קשר עם שלוש נשים מגה חשובות בעולם הקומדיה האמריקאית, ויצר עם קירסטין וויג את "מסיבת רווקות", עם לינה דנהאם את "בנות" ועם איימי שומר את "אסון מהלך". לצערנו ב"הלילה שלפני" לוין לא ממש יודע איך לנצל את הכישרון של ליזי קפלן ("הסקס של המאסטרס"), מינדי קלינג ("מינדי") ואילנה גלאזר ("Broad City"), כפי שלא מיצה את הנוכחות של אנה קנדריק ב"50/50". למזלו של לווין, הרגע המוצלח ביותר בסרט כולו הוא הופעת אורח נשית נפלאה - של מיילי סיירוס האדירה. לגבי שאר הסרט - יש לו עד מה ללמוד מאפאטו.