המלאך: ביקורת סרט

יש משהו מעורר גאווה בלראות על המסך הגדול את ההיסטוריה של המדינה הקטנה שלנו, ולדעת שבהתאם, גם אי שם במדינות רחוקות, צופים בזה. "המלאך", סרטו החדש של הבמאי אריאל ורומן (אם בגאווה ישראלית עסקינן, במאי ישראלי המביים בהצלחה בהוליווד ומוכר בזכות סרטיו "אייסמן" ו"קרימינל"), מגולל את סיפורו המרתק של אשרף מרואן (מרואן קנזרי המצוין), האיש והאגדה. מרואן שימש בתפקידים בכירים בממשלת מצרים ופעל משנות ה-70 עבור המוסד. הוא העביר ידיעות מודיעין רבות ומפורטות, ביניהן ההודעה על פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

זוהי פיסה מרתקת ומסקרנת של שחזור היסטורי. סיפור אנושי על אדם שקם בבוקר, והחליט לצאת נגד המדינה אותה הוא משרת. בין אם היו אלו מניעים כספיים, או דווקא הרצון בשלום - מרואן עיצב במידה רבה את דפי ההיסטוריה. הסרט דבק באמת ומפורט במידה מפעימה ממש. הופתעתי לגלות עד כמה הצליח לחדש אפילו לקהל הישראלי.

בצדו השני של המתרס, מורכבות הרקע וההתרחשות לאחר מכן לא הוסברה מספיק. למשל, עצם החשד, שלא הופרך עד היום, שמרואן בעצם היה סוכן כפול שפעל בידיעת המצרים, חשד שמוצג בקצרה בסוף הסרט. הסרט מסתיים במילים 'עד היום, הוא האיש היחיד שנחשב גיבור בישראל ובמצרים'. ובכן, אני לא בטוחה עד כמה זה נכון. בנוסף, מותו לא פוענח אך רמזים ברורים מובילים לחיסול על ידי מודיעין המצרי בשליחות מובארק, זאת בעקבות חשיפתו בתקשורת הישראלית. הוספת פרטים אלו היו מעניקים עומק רב אף יותר לסיפור המטורף.מבחר השחקנים הישראליים המשתתפים בסרט די מרגש, בהם ששון גבאי כנשיא סאדאת, אורי פפר ואפילו מלי לוי בתפקיד קטן. אלו תורמים לאמינות וליצירת האווירה. לא ברורה הבחירה להשתמש בערבית, עברית ובאנגלית למחצה, במיוחד בדמותו של הסוכן אלכס. המעבר בין השפות די מוזר וקוטע את הרצף. למרות זאת "המלאך" הוא סרט חובה לכל ישראלי באשר הוא, לאוהבי ה'מבוסס על סיפור אמיתי' ולסקרנים שבינינו.